|
|
Page:13
המקרה הזה יכול ללמד אתכם הרבה על היחס שלי למתמטיקה - אבל לא את התמונה המלאה . מעניין שאהבתי פיזיקה בבית הספר התיכון, אף על פי שפיזיקה מסתמכת במידה רבה בדיוק על אותו חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי שסירבתי ללמוד בשיעורים של גברת סמית . למה ? כי לפיזיקה יש מטרה ברורה . אני זוכר בבירור איך בזמן אליפות הבייסבול המורה לפיזיקה הראה לנו איך אפשר להשתמש בנוסחאות התאוצה הבסיסיות כדי להעריך לאיזה מרחק הכדור נחבט . זה היה מגניב - ולאותה נוסחה יש עוד הרבה יישומים חברתיים חשובים . באוניברסיטה נהניתי מאוד ללמוד על תורת ההסתברות, כי גם היא עזרה לי להבין מצבים במציאות . במבט לאחור אני מבין עכשיו שלא המתמטיקה הרגיזה אותי בתיכון, אלא עצם העובדה שאף אחד לא טרח להסביר לנו בשביל מה אנחנו לומדים אותה . אם האלגנטיות של הנוסחאות לא מדליקה אתכם כשלעצמה - ואותי היא בהחלט לא מדליקה - נשארתם עם הרבה נוסחאות מייגעות ומכניות, או לפחות ככה לימדו אותן אז . וזה מביא אותנו לסטטיסטיקה ( שכוללת את תורת ההסתברות, למטרות הספר הזה ) . אני אוהב סטטיסטיקה . בעזרת סטטיסטיקה אפשר להסביר כל דבר, מבדיקות דנ"א ועד האיוולת שבמילוי לוטו . סטטיסטיקה יכולה לעזור לנו לזהות גורמים שקשורים למחלות כמו סרטן ומחלות לב . היא יכולה לעזור לנו למנוע העתקות במבחנים משווים . סטטיסטיקה יכולה אפילו לעזור לכם לנצח בשעשועוני טלוויזיה . כשהייתי ילד היתה תוכנית טלוויזיה מפורסמת שקראו לה עשינו עסק ( Let's Make a Deal ) , עם מנחה מפורסם לא פחות, מוֹנְטי הוֹל ( Monty Hall ) . בסוף כל תוכנית המתחרה הכי מצליח היה עומד עם המנחה מול שלוש דלתות גדולות : דלת ,1 דלת 2 ודלת 3 . מונטי הול היה מסביר לו שמאחורי אחת הדלתות נמצא פרס נחשק במיוחד מבוא 13
|
|
|