|
|
Page:14
41מהפכה של שמחה בזיקה הדוקה לתרבות המזרח ולמסורות העדות השונות . אמנם קשה לומר שהשלוש הצליחו לקדם את החזון שלהן בעידן כור ההיתוך ״היצוק פלדה אשכנזית״ של העשורים הבאים, אבל הן סימנו, כבר בימים הראשונים של עיצוב התרבות הישראלית, את הכיוון שהמוזיקה הישראלית הלכה אליו בעקביות במשך השנים . כמה עשורים אחרי קום המדינה כבר התגבש ז׳אנר מוזיקלי ישראלי - מזרחי שינק מהמסורות השונות - הערבית, האנדלוסית, התימנית, היוונית . בשירים רבים של זוהר ארגוב, למשל, אפשר לשמוע אותו שר בסלסול תימני, עולה למאוול אנדלוסי, וברקע נגינת בוזוקי יווני . במוזיקה הישראלית הפופולרית של ימינו כמעט בכל שיר קיים מוטיב מזרחי או מסורתי . בכל פעם שאנחנו שומעים בטבעיות ברדיו כינור ערבי, פיוט עתיק או שיר בעל ניחוח ים תיכוני, אנחנו עדים להגשמת החזון של שלוש הנשים הכבירות האלה . בין מזרח למערב אבל המוזיקה המזרחית אף פעם לא היתה רק מזרחית . בכל עשור אפשר לזהות השפעות חזקות של המוזיקה הפופולרית של התקופה : בשנות השישים רוקנרול, בשנות השבעים פאנק, בשנות השמונים דיסקו, בשנות התשעים דאנס, היפ הופ בעשור הראשון של שנות האלפיים, ומוזיקה לטינית בעשור השני . יוצרים מהשוליים המזרחיים היו בדרך כלל הראשונים שהכניסו למוזיקה הישראלית את הסגנונות החמים בעולם, הרבה פעמים עוד בזמן שהסגנונות הללו נחשבו ל״נמוכים״ בעיני מבקרי המוזיקה הבכירים . אם נחזור לשם הדוגמה לזוהר ארגוב, אי אפשר לא להבחין בחלק נוסף בפאזל שמרכיב אותו : זוהר היה רוקנרול טהור . אלה לא רק הגיטרות - בס - תופים שנכחו בשיריו הרבה יותר מאשר קאנון או עוּד, זוהר עצמו היה בראש ובראשונה רוק סטאר . בתוך מגוון ההשפעות שלו היתה נוכחות חזקה של המוזיקה הפופולרית בתקופתו ושירים ששמע ברדיו - כמעט כולם של יוצרים ממוצא אשכנזי . כמה מהשירים המזוהים ביותר עם זוהר - ״צל עץ תמר״, ״בדד״ - מגיעים מהמזרח, של יבשת אירופה . שיר כמו ״ים של דמעות״, שהפך לסמל לסיפורו הטרגי, הוא שיר שהקשר בין גרסתו המקורית, של זמרת ששמה אווה פרנסיס, ובין כל מוטיב מזרחי - מקרי בהחלט . יוצרי המוזיקה המזרחית לא היו עסוקים בתיוג ובקִטלוּג של המוזיקה לפי ז'אנרים או לפי גבוה ונמוך . עניינה אותם רק מוזיקה טובה, שמייצרת סיפור הרמוני מריבוי הזהויות, הצלילים והמקורות . מוזיקה מזרחית או ים תיכונית ? כותרת המשנה של הספר היא "מוזיקה ישראלית - מזרחית" . התלבטתי יחד עם כותבי המאמרים בספר איך לכנות הז'אנר המוזיקלי שאנחנו מדברים עליו - מוזיקה מזרחית או מוזיקה ים תיכונית ? בצד ה"ים תיכונית" עמדו טיעונים כבדי משקל : הרי הז׳אנר הושפע יותר מכול מהצלילים של יוון וטורקיה, חופי אלג׳יריה ואיטליה, צרפת וספרד . ניחוח של טברנה בעיר נמל יוונית, עם רוח ים הנושבת מחלון לים התיכון, נדמה כתפאורה מושלמת לפסקול של הז׳אנר . גם מבחינה מהותית, המושג ״ים תיכוני״ מבטא עמדת ביניים פילוסופית בין מזרח למערב שמתאימה מאוד לאִפיוּן הז׳אנר . למחנה ה"ים תיכונית" היתה טענה נוספת : התיוג של הז'אנר כ"מזרחי" הוא מלאכותי, ונועד להקטין ואפילו לבזות אותו - שמעתם פעם בישראל על ז'אנר "מערבי" ? ״די למכבסת המילים - מוזיקה מזרחית״, נשמע קול מחאה שביטא את התחושה ש״ים תיכוני״ אינו אלא דרך מתפתלת להיות עִם ולהרגיש בלי . מצדדי ה״מזרחית״ העלו טיעונים חזקים : ראשית, זהו השם העממי המוכר והאינטואיטיבי של הז׳אנר . כל ילד יגיד לכם שהוא אוהב, או לא אוהב, ״מזרחית״ . שנית, יש לאפיין את הז׳אנר לא רק סגנונית, אלא גם סוציולוגית - לפי הקהל המזוהה איתו - המזרחים . שלישית, טענו בתוקף חברי מחנה ה"מזרחית", עם כל הכבוד לטורקיה וליוון, ההשפעה הרבה ביותר על הז׳אנר הגיעה דווקא מהמוזיקה הערבית - מזרחית . הדיון המרתק הסתיים בהכרעה חד - משמעית לטובת מחנה ה"מזרחית" . ועדיין, אל תופתעו אם תיתקלו בספר גם בהגדרה ״ים תיכונית" - זו מתאימה יותר למשל לתיאור שירים בתמהיל התימני - יווני של שנות השמונים, לעומת המוזיקה המזרחית ״הכבדה״ של עופר לוי משנות התשעים . ובכל מקרה, רוחו של אביהו מדינה שורה ( גם ) על הכותרת, כאשר לפני ה״מזרחית״ עומדת ה״ישראלית״, כי אין ישראלית יותר מהמוזיקה המזרחית - עם צלילי הגיטרה של יהודה קיסר, המקצבים של מרגול והמוואלים של חיים משה, ששילבו בסלסול אחד צלילים שלא תמצאו בשום מקום אחר חוץ מישראל . צפון אפריקה לבנט פרס תימן
|
|