|
|
Page:13
הסובייקטיבית של החרדים, הרפורמים הם מקרה קצה בתוך תופעת החילוניות ) . מאז, החרדיות מתגבשת למען ומתוך המאבק מול החילונים, מתוך המאבק נגד שינוי אופיו ודמותו של העם היהודי ונגד חילונו של עם ישראל . זו עמדת המוצא של "החרדים" . הדיון והסקירה ההיסטורית שלנו יתנהלו על בסיס התפיסה המחקרית הדומיננטית והבסיסית הזו, אשר גורסת כי החרדים הם תופעה חדשה, שנוצרה בתגובה למודרנה . על פי התפיסה המחקרית הזו, גם היהודי החרדי הוא בעצם יצירה מודרנית . גם החרדיוּת היא תגובה למודרנה, ולכן למרבה הפרדוקס ‑ החרדיוּת הנאבקת במודרנה, היא עצמה תופעה מודרנית . התפיסה המחקרית המקובלת הזו בעייתית משהו, שכן כולנו מבינים שאם המאבק ההיסטורי הגדול של העת החדשה הוא המאבק בין היהודי שומר המצוות של פעם ובין היהודי החילוני של העת המודרנית ‑ אז החרדים הם ממשיכי היהודי הישן הרבה הרבה יותר ממה שהם תופעה חדשה . אבל לצורך יישור קו בנקודת הפתיחה של הדיון ושל הספר, נעלים עין . בראשית, כלומר כשהפציע הסכסוך החרדי ‑ חילוני, כונו אנשי הזרם שהיום אנחנו מכנים "חרדים" בשם "אורתודוקסים" . אורתודוקסיה בתרגום מיוונית משמעותה "הדעה הנכונה" ( אורתוס ‑ נכון ; דוקסה ‑ דעה ) . הכינוי "אורתודוקסים" שימש לראשונה בגרמניה בסוף המאה ה ‑ 18 דווקא ככינוי של 3 אחר כך הוא אומץ גם על ידי האורתודוקסים עצמם . לעג בפי משכילים יהודים . במהלך הזמן השתרשו עוד כחמישה כינויים מרכזיים שעמדו בלב השיח : "אדוקים", "יראים", "שלומי אמוני ישראל", "דתיים", וכמובן "חרדים" . במאה ה ‑ ,20 כשמרכז זירת המאבק עבר לארץ ישראל, הכינוי אורתודוקסים נדחק בפני הכינויים האחרים ולא יכול היה לשמש עוד כמגדיר "החרדים", שמולם התייצבו "החילונים", שכונו במקרים רבים "החופשיים" . האורתודוקסיה עצמה עברה תהליך של פילוג ונחלקה לשניים, על פי הניואנס שהתפתח בהבנת המושגים . החלוקה לשניים של האורתודוקסיה יצרה שני פלגים . פלג אחד : "חרדים", ופלג שני : "דתיים" ( באמריקה, לאחר הפילוג הפנים אורתודוקסי, הדתיים קיבלו את הכינוי "אורתודוקסים", או "מודרן אורתודוקס", והחרדים קיבלו את הכינוי "אולטרה אורתודוקסים" ) . הכינויים האחרים כגון "אדוקים" עדיין היו בשימוש, ברחובות עדיין נשמע אז הגידוף המבהיל "אדוק ‑ פיסטוק", שהקדים את "דוסים" ואת "דרוס כל דוס" הולדת החרדיוות 13
|
|