|
|
Page:10
למדתי מניסיונו של נתן כשצללתי לנבכי האתגרים היום ‑ יומיים שניצבו בפני קהילות יהודיות ברחבי העולם ; הבנתי לעומק את הפערים ההולכים וגדלים, למרבה הכאב, בין היהודים בישראל ובתפוצות ; את הנוכחות המזעזעת, המתמשכת, של אנטישמיות ; את הזהויות המתערבבות ; את הרצון להישמע ולזכות לכבוד מכל צד של השיח . אף שגדלתי במשפחה שהקדישה את עצמה לשירות הציבור, רכשתי בסוכנות היהודית זווית ראייה חדשה ועמוקה של שירות עמי כשליח ציבור ‑ הכרה שנתן הגיע אליה בשנות ה ‑ 20 הראשונות לחייו, כמתואר בספרו המרתק, הכתוב להפליא, "לא לבד", שנכתב בהשתתפותו הדקדקנית של ידידי, פרופ' גיל טרוי . לנתן, תשע שנותיו בסוכנות היהודית היו בסיס קריטי שממנו הוא נכנס למעורבות עם יהודים מכל רקע ומכל אמונה, ולעבודה פורייה למען הכללתם של קולות רבים ככל האפשר בשיח על העתיד היהודי . לא היה ויכוח שנתן נרתע ממנו ולא היתה קבוצה שהוא סירב להיפגש עמה ‑ כשם שלא היתה אמת מכאיבה שהוא היסס מלהביע אותה, אם על יהודֵי ישראל ואם על יהודים בכל קצווי תבל . ההזדהות המוחלטת הזאת עם המסר שנתן הטיף לו נבעה מהכרתו, כבר בשלב מוקדם, בסכנות הדו ‑ חשיבה ‑ החיים והחשיבה לפי שני תסריטים סותרים זה את זה, בעת ובעונה אחת . ממנה נבעה הבנתו שאותה "מחלה" חשוכת ‑ מרפא, היותו יהודי ‑ בתחילה, רק כנושא במעמסת השורה החמישית בתעודת הזהות הסובייטית, זאת שהגדירה את ילדותו ‑ היתה עתידה, בסופו של דבר, לעצב את זהותו ולפתוח אפיקים לחיים מלאים בתכלית עשירה ובתחושת השתייכות . "לא לבד" הוא חיבור מאתגר, מלא הומור ובעל תחכום אינטלקטואלי ממש כמו מחבריו ‑ אבל נתן וגיל לא באו להטיף, גם לא לבדר . הקוראות והקוראים אינם צריכים לצַפות לביוגרפיה נוסטלגית, ערוכה לפי רצף הזמנים, וגם לא למנשר . אדרבה, זהו ביטוי משותף של עַמִּיּוּת יהודית מאת שני מומחים להיסטוריה, בקיאים ומנוסים : האחד מלומד מהולל, מחבר ופרופסור להיסטוריה, והשני מנהיג שהיה לסמל, בעל חזון שהשפיע על דורות של יהודים צעירים . שניהם כאחד אינם מקבלים את עמם כמובן מאליו, ושניהם באו לומר את האמת שלהם : השתייכות וחירות אינן תרתי דסתרי ‑ הן משלימות זו את זו . יהדות ישראל ויהדות התפוצות אולי שונות במידה רבה בחוזקותיהן, בצורכיהן ובגישותיהן ‑ אבל אחידות אינה תנאי הכרחי לאחדות . כל הצדדים חייבים לקבל עליהם אחריות לעתידם ‑ שהוא עתידנו . 10 לא לבד
|
|