|
|
Page:13
שותתי דם . גופות היו מוטלות על הכביש, והמכוניות המועטות שהצליחו להימלט נאלצו לנווט בין הגוויות . ההמון היה בהלם . אלה מחבלים ! חמאס ? אבל זה לא ייתכן . חמישה קילומטרים הפרידו בינם לבין הגבול, והוא הרי מוגן במכשול אדיר, בלתי חדיר ! הזוועה היתה בלתי נתפסת . גברים ונשים, נערים ונערות, נפלו ארצה פצועים אנושות . עשרות מחבלים שטפו את שטחי המסיבה, יורים בחסרי הישע ללא רחמים, וללא הבחנה . זעקות כאב ואימה הדהדו ברחבת הריקודים שננטשה . צעירים עליזים רקדו כאן לפני דקות לקול מוזיקה קצבית, ועכשיו התגוללו מדממים בעפר, פצועים והרוגים . אלה ששרדו עדיין, המומים, חשופים לאש המחבלים, נפוצו לכל עבר בניסיון להימלט . אחדים ניסו להזעיק את השוטרים והמאבטחים שהיו בשטח . היו שם 35 שוטרים, אך בפיהם היתה רק עצה אחת, שאותה צעקו בגרון ניחר : "תברחו מפה ! תברחו ! " כמה צעירים הצליחו לחייג את מספר החירום של המשטרה, אך השוטרת שענתה להם לא נשמעה נרגשת במיוחד . "אנחנו שולחים רכב", פסקה ביבושת וניתקה את השיחה . ליאור, החובש, טיפל בקדחתנות בפצועים שבמרפאת המתחם המאולתרת . לצדו גססה נערה צעירה . . . "אבל הם החלו לירות עלינו, לא היתה לנו ברירה, ברחנו והשארנו אותה" . כמה שוטרים אמיצים ניסו להשיב אש לעבר התוקפים, אבל ברשותם היו רק אקדחים, ובתוך כמה דקות חוסלו כולם . שגיא וחברתו הגיעו למכוניתם . הוא התניע, הם הצליחו לעלות על הכביש ופנו מזרחה . אבל אז הם ראו מולם מכוניות נקובות כדורים, שדהרו בכיוון ההפוך . הנהגים, חלקם מכוסים בדם, סימנו לשגיא להסתובב אחור . הדרך היתה חסומה על ידי מחבלים . שגיא ביצע מיד סיבוב פרסה על הכביש הצר ופנה מערבה, אבל בתוך דקה או שתיים הם נתקלו באש רצחנית . הם היו לכודים . המחבלים, שחלשו על הכביש גם במערב וגם במזרח, ירו ברכבים הקרֵבים . שני הצעירים נטשו את המכונית ורצו לעבר מיגונית בטון שניצבה במרחק לא רב ; היא היתה עמוסה בעשרות צעירים מפוחדים והמומים . בהלה וצעקות מילאו את החלל הקטן שעה שצרורות הירי הלכו וקרבו . "איפה צה"ל ? " צרחה מישהי, "איפה הצבא לעזאזל ? ! " פרולוגפ יוניברסו פאראללו 13
|
|