|
|
Page:60
והוכשרו חטיבות השדה של ה"הגנה" . הפלמ"ח היה המירב שיכול היישוב להפיק מעצמו בתנאים המאנדאטוריים, ומהבחינה האיכותית עלה הפלמ"ח לאיו ערוך על חיל שדה רגיל . בןגוריון, שהיה המנהיג הבולט בהכנות לקראת העימות הגורלי, הביע את אכזבתו ממצבת הכוח שמצא ב"הגנר . " עם כניסתו לתפקידו כממונה על הביטחון . ביקורתו היתה מוגזמת, אופיינית לאדם שנטה לבסס את מנהיגותו על שינויים וחידושים שהם פרי יזמתו . בןגוריוו לא העריך נכונה את כושרם הצבאי והמקצועי של מפקדי ה"הגנה" ולוחמיה הוא לא האמין שבתנאי המחתרת אפשר היה להכשיר דור של לוחמים ומפקדים שיהיו מסוגלים לעמוד במערכה גלויה בשדה הקרב כנגד צבאות סדירים . הוא לא היה מודע לכוח הפנימי האמיתי הגלום ב"הגנה" ובפלמ"ח; עצמה צבאית הצטיירה בעיניו בדמות צבא סדיר במתכונת בריטית . על כן נטה בןגוריון לחשוב שדווקא ביוצאי הבריגדה היהודית ובניסיון שצברו בתקופת שירותם במסגרת הצבא הבריטי,טמון הסיכוי להצלחת היישוב במלחמה הצפויה עם הערבים . הוא הרחיק לכת עד כדי ניסיון לגבש תכנית להקמת צבא סדיר חדש בנפרד מן ה"הגנה", צבא שיתבסס על אנשי הבריגדה והיחידות היהודיות האחרות בצבא הבריטי . ניסיון זה היה מופרך מעיקרו ולא הגיע לכלל מימוש . כוחו הצבאי העיקרי של היישוב היה הכוח שרוכז ב"הגנה" . אך לחצו של בןגוריון הניב לפחות תוצאה אחת : הוא סלל את דרך לשילובם של אנשי הבריגדה בתהליך המזורז של ארגונו מחדש של הכוח לקראת העימות הצפוי עם הערבים . "ועד הבטחון הישובי" עד לרגע האחרון ממש, ולמעשה עד להקמת המדינה, לא הובהרו סופית היחסים ההיררכיים בתוך מערכת הפיקוד של ה"הגנה", בין הרמטכ"ל והרמ"א והממונה על תיק הביטחון; בין המערכת הצבאית לבין המערכת היישוביתהאזרחית; בין הנהלת הסוכנות לבין הוועד הלאומי מייצגי המרות האזרחית . מבחינה עקרונית ומעשית 60
|
|
|