|
|
Page:400
באותו התכסיס; והתכסיס של הפוליטיקה העולמית במשטר זה הוא תכסיס של אמביציות המחפות על אינטרסים, ביניהן גם אמביציה דתית . תחת להקל על עצמנו ולרכז את המלחמה בנקודות אחדות עיקריות וממשיות, נאחזנו בשאלת הכותל, שנראתה לנו מתאימה לנקודת משען במלחמה, באשר היא עלולה לאחד שכבות שונות בעם, לרכז מרץ ולהיות מובנת בעולם הגדול, והנה יוצא לבסוף, שזוהי הנקודה היחידה הממשית של המתנגד, באשר היא דתית ומכסה על ניגודים כלכליים וגם לאומיים בין העם הערבי וביו מנהיגיו ומנצליו והעומדים בראשו . הקלות הזאת המדומה במלחמה פוליטית היא בהבטחות ממשלות ובאהדת העולם התרבותי והעומדים בראשו, ביחס של גורמים שונים, בסיטואציות פוליטיות שונות, כי הערבים רחוקים מאירופה והיהודים קרובים למה לא להגן עליהם ? אך הערבים קרובים לאנגליה . ואם לא להסתפק ביחס של סבלנות אלינו ובהצהרות תיקשה גם באנגליה הפעולה; בכל אופן איו לסמוך בנסים . מקדונלד רוחש לנו חיבה . נכוו, אי הוא רוחש יותר מחיבה לתנועת הפועלים באנגליה ובכלזאת הוא דוחה דברים, כשאין כוח ריאלי לממש אותם, ובכלזאת הוא מלמד לעתים את הפועל לוותר ומה נעשה ואנו לא יכולים לדחות, לא יכולים לוותר ? קשה מאוד לכן המלחמה הפוליטית, כשהיא באה לכסות על דלות כוחנו כלפיחוץ וכשהיא משמשת הונאה לאקטיביות ציונית בפנים . אך הקושי אינו משחרר מפעולה, הוא מחייב רק לריכוז המרץ הפוליטי, שלא יבוזבז . לא הטון הוא הקובע ולא מידת חריפותו, אלא המשקל של הלחץ המרוכז, שביסודו פעולה עצמית מאורגנת . לחץ בלתיפוסק להגברת העליה בדרישה הנתמכת בעובדה של ארגון סידורם של העולים, קליטתם במושבה, בעיר, במשק, כוננות הישוב לקליטתם; דרישה לקרקעות הממשלה על יסוד פעולת התישבות רחבה של ההסתדרות הציונית ולא על יסוד הפסקת ההתישבות; דרישה של יחס לשפה העברית תהיה מגוחכת עם ביטול תקציב ללמוד השפה לעולים ולמוסדות חינור, עם יחס של אדישות וזלזול לשפה מצד הפקידות הציונית וחלק של האינטליגנציה העברית; יחס של כבוד למוסוות הישוב ולציבור העברי לא יבוא, באם הפוליטיקה של עירית תל אביב ומוסדות ואגודות ציבור ויחס של יחידים בעלייכולת לא ישפילו את ערכנו וגובה השגותינו; לא יהיה סיפוק דרישותיו של הפועל העברי כלפי הממשלה בנוגע להגנה, בריאות וכוי, באם זה יתקל בהתנגדות הציבור העברי עצמו . כמה מזויפת ומלאת כחש וגם לא קולעת היא הפוליטיקה ולא רק של הרביזיוניסטים המיחדת את מרצה בצעקנות כלפי הממשלה ובהשפלת ערכו של הפועל וערף פעולתו ההתישכותית, תרבותית וארגונית, עם יחס טל חוסר אמון בשכבות העממיות של הישוב . פוליטיקה נבובה המובילה בהכרח להפגנות ומסתגלת לפוליטיקה ליבנטינית של רודפי כבוד ובצע בין הערבים . במשך החורש ניתקנו מנקודת אחיזתנו והוטלנו לחיק הירושה המעציבה של המהומות . הירושה היא יחד עם חברון וצפת ההרוסות, עם אלפי הפליטים, גם שפע של התרגזות ומרירות על הממשלה והפקידות; מקור למרירות ניתן די במשפטי הימים האלה, באופן החקירה . נע הישוב והתעורר אך השאלה היא מה יצא ממרירות זאת, מהתעוררות המונית זאת ? יש סימנים, שאנו ממשיכים להתבזבז המוצא למצב הרוח שלנו נמצא במרדנות נגד הממשלה ונגד הערבים האשמים כרצח ובשור . זר, טבעי מאוד, אך גס מעט וללא תועלת רבה, אם נסתפק בזה . החרדה הזאת שקמה כנו בימי המאורעות לישוב עוד לא הולידה אצלנו את החרדה האמיתית לפעולת הישוב, את יחס ההערכה למעשיהיצירה כהתישבות ובתרבות ובכלכלה עוד חי עור מעט ויקום על רגליו רגש הפחד בפני החדש העולה ומתערה בארץ, בפני ההיקף והרצינות של המפעל, בפני המונים החיים בעבודה ורוצים לחיות בה וממנה בפני הפועל העברי והמפעל העברי השלם, הצודק; יקום הפחד בפני הרצינות הגדולה מרי 1" ^ ילח "יי"' ימאיו ימצא הכיח לני כלפי איחזיהשלטון, ומאין ימצא הכבוד אלינו, אם נפחד מצבירת הכוח הזה, אם נשתדל לשבור כל ארגון וכל איניציאטיבה ליצירה ואם נלחם מלחמת קודש ומתוך שנאה במתנה העושים במלאכה ? ,Z'ZZryt ! ,' מופני "הצעל ! ה כלפיחוץ . לא נגזור על עצמנו שיתוק המחאה i;Z,l * V 1 0כ 0א שלטיי את הא" 1מימ כמאויעו"' להעניש את כל המסיתים ים אולם כדאי גם בימים אלה ואולי דוקא בימים אלה לדבר על המשך יי "נ ^ י' "יי 0 אתמיל ? כאיתי ^ יימיי * יכאותי היחס ? אם תנופה י אז לא רק לשם הרחקת פקידים מבאישים, אלא גם וכעיקר לשם החרדה המחנה כולו 400
|
|