|
|
Page:399
כעבור חודש זה חודש ויותר, שאנו מתעוותים מיסורים ורוגז, אםכי כבר חדלנו גט להרגיש בכאב הראשון, הטרי, החד עברה כבר אצל רכימ ממנו הרגשה מלפני חורש, כי הנה ותהום פעורה לרגלינו, כי הנה אנו רק בידי המקרה, אשר אם יקרנו האושר וניצלנו . קרה האושר, והאנשים שבעירצון בזה, שהערבים לא הצליחו, שרק קצה הישוב סבל, שהנה התעוררה גולה, שהנה יש לנו אפשרות מוסרית ופוליטית לאגרף אגרוף, להרים קול על חשוכי הערכים ועל נאורי הפקידות . יש רצון לנוח ממתיחות הימים ומבלחות האימה; איו רצון גם להתרגז מפרעות יוםיומ חוקיות הנעשות בנו בצורה משפטית, אדמיניסטרטיבית וכוי . יחלפונא הימים, ושב הכול כסדרו בתוספת של מאות אלפים לירה לקרן העזרה, בתוספת של סיפורי עובדות על גבורת הישוב בהגנתו, בתוספת ההרגשה שהנה העם אתנו, והתעורר, והפגין, ומחה, והעולם התרבותי רחש לנו ידידות ואהדה . ישוב אז אחרי האושר שבמקרה המאושר, האמון הגדול המלוונו כל הזמן בלי הרף, עד שגם חדלנו להרגיש בו : אסון השכחה הגדול, שהקיף את כולנו על זקנינו ונערינו, נגירינו ופועלינו, שכחת הצווי של יומנו ההיסטורי, הוא יום היסטורי גם לא בסיכום, אלא יומ יום תבוא גם עכשיו, כעבור חודשחרשימ מ 23 לאוגוסט, ואז ימשיר העם להזיל כבראשונה טפיו, טפיו של כסף, מרץ והתנדבות ברוב אמביציה ופוזה וכנטילת רשות מלאה על חשבון המעט הזה גם להתלהב בשעת הצורר, להזין גם את הנשמה היתרה בימי מעמד גדולים . כי לולא זאת, לו הזדעזע העם באמת למראה אפשרות אבדן התקוה האחרונה, לו כאב בכאב המעטים, לו הרגיש שתהומ פתוחה ל_ו_, לרגליו הוא היה יוצא הצו ומקבל צורה ממשית : להתפרק ! להתפרק ממליונימ וכל מיני עדיים חמריימ ורוחניים מיותרים בשבילינו, להתפרק לגמרי; כיאם נכון הוא, שים ערבי סביבנו, אז איו מזיליו טפיו לתור ים, ואם נכון הוא, שישנה חרדה למפעל, מהי החרדה הנמדדת בזרת ? יודעת ההיסטוריה העברית מתנועותעם כבירות ואיתנות, שזרמו בעוורון לקראת גאולה . עמנו אנו בשנים אלו לא ילר גם בעינים פקוחות לקראת החשבון הגדול : יש לו די מוח בקדקוד בשביל לעשות את החשבון הקטן . מה נשמע כעבור חודש אחרי המאורעות ? חדלו המחאות ) כמה אפשר למחות ? ( , נמשכות עוד התרומות ) עד חצי מיליון הגיעו פחות, מאשר לחברת צדקה או ישיבה באמריקה ( , והנוער מחכה עוד לדברמה, אולי לנס חדש, שיתרחש אחרי נסההצלה הראשון, והכול יעשה מאליו בקלות בעזרת ממשלה והבטחות ? אנו עומדים במערכה קשה עם ממשלת הארץ . מערכה זו תהיה קשה וממושכת, כי יש לנו עניו עם גורם, שאינו מחשיב די את כוחנו אנו, עוד לא הרגיש בכוח הזה, ולכן צעקותינו הן בעיניו מחוצפות, ולכן הוא נעלב, כדרכו של החזק להעלב מצעקות החלש . יש לה לממשלה חשבון פוליטי ידוע ואנו לחשבון הזה לא נכנסים, רק מפריעים, מהמפריע רוצים להפטר, ואם הוא בכלזאת ישנו ויש בו תמיכה מלונדון גדלה השנאה אליו; ומשר ואה הממשלה כארץ, שגם התמיכה מלונדון היא רק עד כדי נתינת מקום ליהודים, לא למען הקים מדינה יהודית, והיהודים עצמם עושים פעולה, שיש בה רק כדי להחזיק מעמד בארץ ולא לגדול כיחס לשאר התושבים, אז באה הרגשה, שזה רק זבוב מטריד, המפריע לחשבון הפוליטי ואינו עושה גם את החשבון שלו . לפקיד דרך פקידותית מאז ומעולם : הוא לא מבין את הנוצר, המתהווה, הוא לא מכיר נערף תנועה, יש לו עניו עם דברים מסוימים, שהוא, או מחשיבם ונשמע להם, או מפחד מהם ומרכאם . אלינו אין זאת, אף זאת . ביחס אלינו יש יותר מן הזלזול, מאיהסבלנות . קשה להלחם בעזרת פוליטיקה המקבלת אצלנו צורה של שתדלנות, מפני שאיננו מבססים אותה על כוח שלנו, וכוח ממשי יכול להיות מספר אנשים גדל, חברה מלוכדת בעלת כשרון של פעולה, פעולה כלכליתמשקית ותרבותית מסועפת, הון גדול זורם . הקושי העיקרי של המלחמה נגד ההתעלמות מענינינו הוא כיצירה הכוח הריאלי שלנו, שלחצו נהיה מוחש גם על המתנגדים, אר מלחמה המסתפקת רק בטון חריף, בהגבה נמרצת לעוות דיננו אינה מחייכת להרבה, לכל היותר היא מחייכת לעמדה תקיפה ולערות ידועה, וערות זו מספקת את המצפון של האנשים נעדרי ערות היצירה והפעולה העצמית ועושה רושם של אקטיביות . הדרך היא דרך כל העולם 399
|
|