|
|
Page:10
פתיח לחדרה 10 זה כה בולט לעין, עד שהקורא עשוי לחשוב שהדובר עבר הכשרה פסיכואנליטית . כך גם המשורר אלי אליהו, שמנסח בשיחה עם שני להבי אליאלי את היכולת של מילים להיות עזות מבע דווקא כשהן "חופשיות" מהרציונליות של הדיבור, במה שיכול להיות תיאור מדויק לאסוציאציות בטיפול הפסיכואנליטי : "השפה של השירה", אומר אלי אליהו, "פועלת באופן אחר מהשפה הפרוזאית, השפה שבה אנחנו מדברים, במובן הזה שהיא לא מחפשת את הרציונל, את סדר הדברים הנרטיבי המסודר, את החלוקה הברורה לגופים, לזמנים, או את החיבור הנסיבתי או הסיבתי בין הדברים . היא מחפשת קשרים סמויים יותר, לפעמים קשרים מילוליים, לפעמים מוזיקליים, רגשיים, אסוציאטיביים . כשהם נוצרים, הקשרים האלה מגיעים אל הנושא מזווית אחרת, לא מזו המסודרת, הברורה והמודעת" . עם זאת, הוכרו גם הבדלים בין שתי הדיסציפלינות, במיוחד לגבי המטרות השונות של כל מקצוע : האמנות מובילה לשכלול המעשה האמנותי, ולפסיכואנליזה יש מחויבות אתית לרווחתו של המטופל . הספר מציע תובנה מרתקת על המפגש בין פסיכואנליזה לאמנות, ומכך נובעת חשיבותו העצומה לכל מי שמתעניין בפעולתה הפנימית של הנפש היוצרת ובדרכים שבהן האמנות והפסיכואנליזה יכולות לפתוח צוהר לנפש האדם .
|
|