|
|
Page:14
14 מנחם רצון בציות לחוקים ובעיסוק ביחסים במסגרת הברית בין האל לאדם 2 בהקשר לכך, החומר ה"פוליטי" כביטוי למשהו אמפירי יותר . בספרות היהודית מצומצם מאוד לעומת עיסוק הכתבים בנושאים אחרים : דיני נזיקין, אישות, טהרה ועוד . שלישית, הטענות השוללות הימצאותה של מחשבה מדינית יהודית מתבטאות גם בהבחנה בין הגות מדינית להגות אחרת . נטען שמדובר בהגות משפטית הממוקדת בעיסוק בחוק ובהלכה או בתיאולוגיה הממוקדת ביחסי האל והאדם . למעשה, המקורות היהודיים מתבססים על ראיית החוק וההלכה ככאלה שמקורם באל והתפתחותם נעשתה בדרך פרשנית . אשר לקביעה שמדובר בתיאולוגיה, נטען שבעוד שפילוסופיה מדינית עוסקת בנושאים ארציים שמובנים שכלית, הרי התיאולוגיה מתבססת על הנחות 3 מטאפיזיות ועל התגלות האל לבני האדם והנהגתו אותם . רביעית, לקביעות אלה נקשרת גם המציאות ההיסטורית בת מאות שנים של היות היהודים עם ללא ריבונות ומדינה . ההנחה היא שדי הגיוני שהיהודים לא יכתבו חיבורים פוליטיים אם ממילא הם נעדרים מסגרת מדינית והעיסוק הפוליטי אינו רלוונטי לחייהם . חמישית, אפשר גם לטעון שהעיסוק בפוליטיקה, למשל בדרך של כתיבת חיבורים פוליטיים, כמו גם העיסוק בעתיד המשיחי שמשמעו עיסוק במצב פוליטי רצוי, בדומה להוגים מדיניים במערב, די נדחקו לשולי ההגות היהודית כלקח מהטראומה של החורבן לאחר המרד הגדול ומרד בר כוכבא, ובהמשך נוכח החשש מתנועות משיחיות אנטינומיסטיות שמערערות את הסדר החברתי ואת המסגרת הדתית . שישית, יש הטוענים שגם אם נקבל שיש בנמצא עקרונות מדיניים פזורים בספרות היהודית לדורותיה, עדיין נותרת השאלה האם אפשר לדבר על "הגות מדינית יהודית" שיש בה מאפיין משותף . המקורות היהודיים הם כל כך מגוונים ומתקופות שונות, ורצופים 4 בעמדות שבמחלוקת, שאין באמת הגות מדינית ייחודית מובהקת . מול טענת השוללים את קיומה של מחשבה מדינית יהודית, יש
|
|
|