|
|
Page:13
13 הקדמה אישית הרעיון שהגה מרדכי גובר קרם עור וגידים בלא מעט עיירות פיתוח בצפון ובדרום . כך קמה שלומי בצפון ; שדרות, נתיבות ואופקים בדרום ; וקודם לכן כבר קמו קריית-שמונה ובית-שאן על רקע דומה . עיירות הפיתוח הוקמו אפוא בתור מרכזים כלכליים של המועצות האזוריות, מתוך חשיבה אזורית שרואה את צורכי האזור כולו ולא רק את אלו של היישוב, העיר, המושב או הקיבוץ . חשיבה אזורית זו שהייתה בשנות החמישים ולפיה עיירות הפיתוח מהוות את המרכז הכלכלי של הקיבוצים והמושבים באזור ויש ישות מוניציפלית אחת לכל האזור, לא החזיקה מעמד, אף שהייתה חשיבה נכונה . הטענה המרכזית שהועלתה כנגדה הייתה שהמועצה האזורית על פי מהותה אינה בנויה לטפל ביישובים בעלי אופי עירוני ועלה גם חשש מאובדן הצביון החקלאי-כפרי שלה . גדעון נאור, שהיה יושב ראש המועצה האזורית שער- הנגב והיה שותף חשוב ליצירת המרכז האזורי, דרש כעבור שנים מעטות במפגיע להוציא את שדרות מהמועצה האזורית ולכונן אותה בתור מועצה מקומית נפרדת . ההיפרדות של שדרות מהמועצה האזורית שער-הנגב אירעה בשנת 1958 . מה שקרה דה-פקטו הוא שעיירות הפיתוח הפכו להיות "חוטבי העצים ושואבי המים" של המועצות האזוריות, דבר שהוליד מתחים רבים מאוד ובעוצמות משתנות בין עיירות הפיתוח והקיבוצים, על רקע כלכלי ובעיקר אתני, לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל . פירוק השותפות המוניציפלית בין המועצה האזורית והעיירה לא נעשה בשדרות בלבד, אלא בכל העיירות שנוסדו בראשיתן בתור מרכזי המועצות האזוריות . אם כן, יש לחשוב מחדש חשיבה אזורית, לאור השינויים שהאזור עבר בעשורים האחרונים ולכלול בה את השינויים המתבקשים . נחוץ לאגם משאבים אזוריים וליצור שותפות על בסיס שווה . אלה הם התנאים ההכרחיים לשיקום אמיתי ובר-קיימה . ההתחלה צריכה להיות בשילוב ושיתוף כל הקהילות במנהלת תקומה ( או בכל גוף אחר שיעסוק בשיקום ) כדי לבסס עבודה משותפת שחוצה את גבולות היישובים, כפי שחשבו בשנות החמישים כשרצו להקים מרכזים עירוניים תחת חסות המועצות האזוריות . אולי חשיבה ישנה-חדשה תייצר שלום מבפנים ומבחוץ, שלום שאנחנו כל כך זקוקים לו . שדרות, ינואר 2024
|
|
|