|
|
Page:10
שילוב בינה מלאכותית במצבי חירום : מבט ביקורתי 10 עדיפות ליכולת ההסתגלות וההתאמה למצב חדש, ולתפיסה של דינמיוּת שאמורה להוביל לחדשנות ויכולה לתפקד כמנוע צמיחה ( 5 2013, Neocleous ) . כך נוצרת אזרחות ניאו- ליברלית שאפשר לראות בה ביטוי של פרקטיקת חוסן המשולבת במה שמישל פוקו כינה "טכנולוגיות של העצמי" . מזווית זו, החוסן הוא אוסף פרקטיקות של שליטה עצמית וניהול עצמי, שבהן הפרט מכפיף את עצמו ואת רצונותיו לאלו של החברה בכללותה, ונדרש לכוון את מעשיו כדי להתאים אותם לשוק הכלכלי ולאינטרסים של המדינה ( שם, ,2 7 ) . הרחבה אפשרית של טענה זו תראה בחוסן מנגנון שמתיימר לאפשר עמידה בכל משבר, ובכך הופך לכלי ריאקציוני לשליטה, המשמר ומנציח את הסטטוס- קוו ההגמוני של הקפיטליזם ההרסני והמזיק ( 144 2016, DeVerteuil and Golubchikov ) . גישות ביקורתיות למושג החוסן רואות בו לא רק גורם השולל כל אפשרות לתחושת ביטחון, אלא גם גורם המעמיק את השסעים החברתיים ומרחיב את האי- שוויון . כל זה נעשה באמצעות הטמעת נורמות וערכים ניאו- ליברליים ובאמצעות ארגון מחודש של היחסים בין הפרקטיקות השלטוניות, המערכים הפיננסיים והמוסדות החברתיים . אין מדובר במהלך טכני גרידא של אימוץ פרקטיקות ייעודיות לחוסן, אלא בעיקר במהלך עומק שמשפיע על מבנה השלטון והמשילות . כך החוסן מחבר את הפוליטי, התאגידי והאישי, ובאופן הזה הוא מייצר תלות של האזרח בשלטון המרכזי ובמוסדות הפיננסיים מצד אחד, והתנערות של הללו מאחריות לאזרח מצד אחר ( 2023 Halpern and Mitchell ) . האינטגרציה של נורמות ניאו- ליברליות לתוך אסטרטגיות של חוסן אינה מסתכמת באימוץ האידיאולוגיה הבסיסית של כלכלות שוק חופשי . זוהי צורה ספציפית של שלטון הממַסד רציונליות של תחרות ושל אחריות אינדיווידואלית . אף על פי שהמדינה "נסוגה אחורה", היא מעודדת התנהלות חופשית של יחידים דווקא באמצעות התערבות אקטיבית בחברה האזרחית ופתיחת תחומים חדשים המושתתים על יזמות פרטית . לוגיקה זו עומדת בבסיס הפיכתו של החוסן לא רק למנגנון להתמודדות עם מצבי משבר אלא לצורה שלטונית ( Peck and Tickell 2003 ( ) governmentality ) . במסגרת השוק החופשי מושג החוסן מגלם הבטחה למערכת דינמית, שביכולתה לנצל מצבי משבר ולהפוך אותם למנֹועי צמיחה . מערכת במצב של חוסן מסוגלת להתגמש ולהתאים את עצמה למצבים חדשים, ובהיותה כזו היא אינה אמורה לייצר שינויים פרדיגמטיים . לפיכך היא עלולה במקרים רבים להוביל דווקא לקיפאון ולקיבעון באמצעות שימור מבני הכוח הקיימים ( 2016 Duffield ) . היבט נוסף לארגון מחדש של יחסי פרט – מדינה במסגרת אסטרטגיות החוסן מתבטא בממד החברתי- קולקטיבי . במקום קשרים חברתיים מתמשכים בין אזרחים המבוססים על ערכים וזהות חברתית – קשרים המאפיינים את מדינת הלאום, שבה הלכידות החברתית היא ערך חשוב – אנו ניצבים בפני משטר ניאו- ליברלי המתאפיין בתפיסת עולם המעמידה במרכז את הצרכן האינדיווידואלי ( ראו גם 40 – 39 2013, Josef ) . נוצר אפוא פרדוקס : מצד אחד מערכת מורכבת שבה הפרט מאבד מערכו כסובייקט, ומצד אחר סובייקט עצמאי שנדרש להחלטות אינדיווידואליות . אף שהגישה הביקורתית לחוסן שתוארה לעיל בוחנת את מהות הזיקה בין חוסן לבין ניאו- ליברליזם, יש הטוענים שהַקשר בין שני המונחים הללו אינו מהותי, למרות הזיקה ההיסטורית ביניהם . הוגים דוגמת ג'ף דה- ורטוי ואולג גולובצ'יקוב מציעים להתייחס לפרקטיקות חוסן כמחוללות משאים ומתנים על ניהול מצבים של אי- ודאות, על מוקדי הכוח ועל ההשלכות האתיות בעקבות יישום הפרקטיקות הללו ( Golubchikov and DeVerteuil 2016, 145 ) . לטענתם, העלאת סוגיות אלו באמצעות פרקטיקות של חוסן תורמת לקיום חברה אזרחית בריאה .
|
|