|
|
Page:13
היום שעכשיו ״היום שאחרי״ והיום שעכשיו 13 מכלל הפליטים הפלסטינים מ- 1948 שהגיעו מדרום מישור החוף ומרחבי הנגב . ישראל כבר כבשה את עזה ב- 1956 למשך ארבעה חודשים במטרה לחסל את הגרילה הפלסטינית ( הפדאיון ) , תוך תכנון לספח את הרצועה במהלך בזק . במהלך תקופה זו ביקשה ישראל ״לעודד הגירה״ מן הרצועה, ל"יישב פליטים מחדש" בחצי האי סיני ובמדינות אחרות ולפתח תשתיות אזרחיות ברצועה . כאשר כבשה ישראל את עזה ב- 1967 שוב נוסתה תוכנית מפורטת להביא להגירתה של כל אוכלוסיית הפליטים לגדה המערבית, לירדן ולמדינות אחרות . תוכנית זו כשלה באופן נחרץ, ולאחר מכן נלחמה ישראל לאורך חודשים ארוכים בגרילה הפלסטינית בשנים 1971 ו- 1972 . הלחימה גרמה להרס של חלקים גדולים ממחנות הפליטים והניעה גלי פליטים בתוך הרצועה בפעם שנייה ושלישית, עד שהתברר כי ככל שהלחימה גוברת כך גדל פוטנציאל הגיוס של ההתנגדות הפלסטינית . השקט השתרר בהדרגה כאשר החלה מדינת ישראל בתוכניות נרחבות לשיקום הפליטים ולשילוב עזה בכלכלה הישראלית על ידי פתיחת שוק העבודה הישראלי לעבודת כפיים פלסטינית, אך תוך כדי כך שישראל מדכאת כל פיתוח כלכלי עצמאי ברצועה . בתקופת אוסלו קיבלה עזה אוטונומיה מוגבלת, והפכה למובלעת מרוששת עקב ניתוקה מהכלכלה הישראלית, מה שיצר כר פורה להתחזקות חמאס, אשר התנגד לאוסלו והציע מלחמה בשחיתות הכלכלית של הרשות הפלסטינית . אם כן, המשותף לכל תוכניות ה"יום שאחרי" שהוצעו עד כה בישראל הוא אי-הפקת לקחים מההיסטוריה והתעלמות מהדרישה הפלסטינית לעצמאות ולריבונות . אנו סבורים שבלתי-אפשרי להגיע לפיוס או לשלום באמצעות מדיניות של ריבונות ישראלית בפועל על הפלסטינים, ניהול חייהם או "הכרעתם" . בשל כך אנו מעדיפים להציע עקרונות ליציאה מהמבוי הסתום במקום תוכנית סדורה שהתנאים להתממשותה רחוקים מאוד מהאקלים הפוליטי הנוכחי בישראל . עקרונות אלה, כולם או חלקם, יכולים לשמש כמצפן לתוכניות לבניית כוח פוליטי במישורים שונים ועל ידי מגוון ארגונים . המשותף להם היא ההשקפה כי לא התרבות הערבית או דת האסלאם עומדות בשורש הסכסוך, אלא יחסים בלתי-שוויוניים, ארוכי שנים ואלימים בין יהודים לערבים שהחלו טרם 1948 והמשיכו ב- 1967 . לצד זאת, עקרונות אלה משקפים את ההנחה כי צדק, הכרה בעוולות העבר, שוויון זכויות קולקטיבי ואינדיווידואלי לכל יושבי הארץ, חלוקה הוגנת של משאבים וצורות שונות של שותפות פוליטית וכבוד הדדי, הן הדרך היחידה להגיע ליציבות ולביטחון עבור מדינת ישראל, עבור יהודים ופלסטינים בין הים לנהר ולטובת תושבי המזרח התיכון כולו . במסמך זה אנו מבקשים לפרט את קונספציית ניהול הסכסוך שכשלה ולהסביר כיצד היא סללה את הדרך לשבעה באוקטובר ולמשבר הנוכחי . לאור זאת ננסה לשקף את העמדות ואת האינטרסים של השחקנים השונים בזירה האזורית, ובכלל זה המשטרים הערבים, אש"ף, חמאס, איראן וחזבאללה . לבסוף נציע את העקרונות הפוליטיים שראוי לאמץ כדי לחלץ את ישראל מהמצור האסטרטגי שבו היא נמצאת . אנו טוענים שפיוס בין מדינת ישראל לבין המרחב הערבי והמוסלמי נותר הדרך היחידה להיחלצות אמיתית מהמשבר המתגלגל עבור הישראלים ומהאסון עבור הפלסטינים .
|
|