|
|
Page:10
היום שעכשיו מבוא 10 עליונות ודומיננטיות יהודית הוא מתכון בטוח למימושה בפועל של תוכנית ההכרעה של הימין . אחד הגורמים המאפשרים זאת הוא ההסכמה הרחבה השוררת בין מחנה ניהול הסכסוך ( הכולל את האגפים הפחות ימניים באופוזיציה היהודית ) לבין מחנה ההכרעה ( הממשלה ) כי טעותה הגדולה של ישראל הייתה שלא יצאה ל"מלחמת מנע" בעזה ובלבנון . כתוצאה מהחרטה על מלחמת המנע שלא הייתה, שני המחנות תומכים בהמשך המלחמה לפירוק חמאס וחזבאללה ( ולאחרונה סוריה ) מנשקם, גם אם הם חלוקים ביניהם על המטרה המדינית הסופית . למלחמה כזו אין תאריך סיום והיא מבצרת את מחנה ההכרעה מדי יום הן בתוך ישראל הן בשטחים הכבושים . הנחת היסוד המרכזית של מסמך זה שונה : אנו טוענים כי מדינת ישראל לא הייתה יכולה ולא צריכה הייתה לצאת ל"מלחמת מנע" לפני השבעה באוקטובר, ובמקום זאת היה עליה לשאוף להגיע לקיום מוסכם ויציב באזור שיוביל לבסוף לפיוס בינה לבין סביבתה . זאת לא רק משום שהאופוזיציה והקואליציה טועות בהערכת האפשרות והיעילות של "מלחמת מנע" בעבר, אלא משום שדרך השלום, קרי הסכמה רשמית ופומבית בין ישראל לפלסטינים והעולם הערבי והמוסלמי בכלל, הייתה ונותרה דרך בטוחה יותר למדינת ישראל כדי למנוע מתקפת פתע כמו זו של חמאס . עיקרו של מסמך זה מוקדש כדי להסביר מדוע דרך השלום היא אסטרטגיה בת-קיימה יותר מדרך המלחמה, וכיצד מדיניותה של ישראל גרמה להידרדרות הסכסוך לכדי מלחמה אזורית כוללת . לבסוף אנו מציעים עקרונות למדיניות ישראלית שמטרתה לכונן יחסי שלום בני-קיימה עם הפלסטינים ועם המדינות השכנות .
|
|
|