|
|
Page:12
12 נקי כפיים ובר לבב הטעם שהמלוכה נחשבה זכות שושלתית שהיא מעין ירושה, וכלשון הרמב"ם : 5 "מאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה" . לפיכך, שאלות על אודות מינוי המלך והפסקת כהונתו לא תפסו מקום של ממש בדיונים של חז"ל, ובמרכז הבימה ניצב המאבק להעמדת המלך העבריין 6 כך נוצרה העמדה המשפטית, שבמבט ראשון אולי נראית מוזרה אך עיון לדין . נוסף חושף את הגיונה הפנימי, ולפיה מלך שעבר עבירה חמורה במיוחד, כגון פרשה יט ( מהדורת האראוויטץ – רבין 318 ) ; וכן בבלי, סנהדרין פה ע"א ) . כלומר, על פי מדרש זה, אף שבדרך כלל יש איסור לקלל מלך, הדבר מותר אם מדובר במלך שאינו עושה "מנהג עמך" . מדרש זה מדגיש שאין הליך מסודר להדחתו של מלך הנוהג שלא כראוי, וכל שנותר הוא ההיתר לקללו . 5 משנה תורה, מלכים ומלחמות, פרק א, הלכה ז . חרף הדברים שכתבתי, שאכן משקפים את הקול המרכזי בספרות חז"ל והפוסקים, יש כמה מקורות לאקוניים הרומזים בכל זאת לאפשרות של כללי כשירות למינוי מלך ושל כללים להדחת מלך שחטא : "נשיא [ = מלך ] שחטא ואחר כך עבר מגדולתו [ . . . ] מביא שעיר" ( משנה, הוריות ג, א ) ; נשיא [ = מלך ] שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה . מה מחזרן ליה [ = האם מחזירים אותו ( לתפקידו ) ] ? אמ' [ ר ] ר' חגיי : משה [ = לשון שבועה ] אין מחזרין ליה די קטל לון [ = אין מחזירין אותו שמא יהרוג אותם ( את דייניו ) ] " ( ירושלמי, סנהדרין ב, א, יט ע"ב ( מהדורת האקדמיה 1274 ) , על כך ראו גם להלן, ליד ה"ש 243 ) . הרמב"ם פיתח זאת מעט יותר בכותבו : ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה . היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו, וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל, כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם [ . . . ] ולא זכה אלא לכשרים [ . . . ] נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו ( משנה תורה, מלכים פרק א, הלכות ז - ח ) . ראו גם משנה תורה, סנהדרין פרק יז, הלכות ז - ט . אולם דברים כלליים אלו לא פותחו לכללים ברורים של כשירות למלוכה . על כך ראו בהרחבה יעקב בלידשטיין עקרונות מדיניים במשנת הרמב"ם : עיונים במשנתו ההלכתית 72 ( מהדורה ב' מורחבת התשס"א ) . ראו גם גישת רבי אברהם מסוכטשוב, שסבר כי מלך שחטא מעבירים אותו מתפקידו ( שו"ת אבני נזר, אורח חיים, סימן שצא, אות ד ; שם, אבן העזר, סימן שמח, אות ד ) . 6 עניין זה התגלגל מאוחר יותר במחלוקת הפוסקים בשאלה אם מלך שהרג את הנפש בשוגג חייב גלות, ואם לשם כך מעבירים אותו מתפקידו . לדעת רבי דוד אבן זמרא הוא אינו גולה ( שו"ת הרדב"ז, חלק ב, סימן תשעב ) , ואילו לדעת רבי יוסף באב"ד, הוא מורד מתפקידו וחייב גלות ( מנחת חינוך, קומץ המנחה, מצווה תי ) .
|
|