|
|
Page:10
10 נקי כפיים ובר לבב הציבור המסורתי לבין ערכי טוהר השלטון וניקיון הכפיים של מנהיגי ציבור . לפיכך, יש חשיבות חברתית מכרעת לניסוח של טיעונים חוקתיים בדבר חשיבות טוהר המידות של נבחרי ציבור בשפה יהודית . מי שהתלמוד והרמב"ם יקרים בעיניו וחפץ בחיזוק זהותה היהודית של מדינת ישראל אמור להיות ראש וראשון לנאבקים על כך שמנהיגי הציבור יהיו נקיי כפיים וברי לבב . המחיר השני הוא החמצת האפשרות להעשיר את הדיון החוקתי המודרני בתחום טוהר המידות באמצעות אופקיה של המסורת המשפטית היהודית . כפי שנראה לאורך החיבור, בכוחם של המקורות היהודיים לא רק לאשש כללים קיימים, אלא אף להציע אופקי חשיבה חדשים ונקודות מבט שטרם נשקלו . בכוחה של המסורת המשפטית היהודית לאתגר גישות מקובלות בתחום טוהר המידות של מנהיגי ציבור, ולעיתים להציב רף אתי גבוה ומחמיר יותר . השיח החוקתי עצמו עשוי אפוא לצאת נשכר מהיחשפות לדיונים שנערכו בנושא זה במסורת היהודית לדורותיה . חיבור זה נועד אפוא לסייע ביצירת דיאלוג בין מקורות המשפט העברי, שהרבה לעסוק בשאלות של ניקיון כפיהם של האוחזים בהגה השלטון ובכשירותם לתפקידים בכירים, לבין הדיונים החוקתיים בני זמננו . המקורות היהודיים לדורותיהם עסקו במגוון צורות של שלטון והנהגה — מלוכה, נשיאות, ראשות הגולה, רבנות, מנהיגי הקהל וטובי העיר . הדמוקרטיה הפרלמנטרית לא הייתה אחת מהן, והיא לא נידונה במקורות המשפט העברי הקלאסיים . האם אפשר אפוא לדלות מתוך הדיונים שקיימו חכמי המשפט העברי לדורותיהם בצורות שלטון עתיקות אלו מסקנות בעלות משמעות בדבר שיטת המשטר הדמוקרטית המודרנית ? האם ניתן לבנות גשרים יציבים מעל תהומות של זמן ושל תמורות משטריות ? זרועות השלטון למיניהן . כך, למשל, חרדים רבים נטו לייחס שחיתות לבית המשפט העליון, ורק מיעוטם ייחסו שחיתות לרבנות, ואילו בציבור החילוני התמונה הפוכה — רבים נטו לייחס שחיתות לרבנות, ורק מיעוטם ייחסו שחיתות לבית המשפט העליון . ב . מלוכה, קהילה, מדינה
|
|
|