|
|
Page:9
הקדמה 9 המשפט הישראלי הרבה לעסוק בשאלות האלה בעבר ובהווה . דיונים רבים נערכו לאורך השנים בחסינות נבחרי ציבור, כגון חברי כנסת, נשיא המדינה, ובשנים האחרונות גם ראש הממשלה ; באפשרות למנות לתפקיד בכיר את מי שהואשם או הורשע בפלילים ; בחובה לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום ; באפשרות של חזרת עבריין לשעבר לחיים ציבוריים לאחר שחלפה תקופה ממושכת מריצוי העונש, ועוד . על פי רוב, השפה שבה החברה הישראלית מנהלת את הדיון בנושא זה היא שפת המשפט החוקתי . המונחים המרכזיים הם "שלטון החוק", "אמון הציבור", "משילות", "שחיתות שלטונית", "חסינות", "מרמה והפרת אמונים" וכדומה . דיון זה נערך בדרך כלל במנותק ממקורות המסורת המשפטית היהודית, אף שזו דנה בהרחבה בחשש מפני הצבת מי שידיהם אינן נקיות בראש ההנהגה . לשם כך פיתח המשפט העברי מערכת מורכבת של כללים ועקרונות, היוצרים שפה ומונחים עשירים ומבטאים ערכים ציבוריים חיוניים . אנו משלמים מחיר כפול בגין הנתק בין השיח הישראלי המודרני בתחום טוהר המידות של מנהיגי ציבור לבין המקורות היהודיים לדורותיהם . המחיר הראשון הוא ניכור של חלקים גדולים בחברה הישראלית מכל יוזמה שמטרתה הגבהת רף טוהר המידות הנדרש מנבחרי ציבור . כך, למשל, חלקים בציבור עלולים לראות בפסיקת בג"ץ כי יש חובה לפטר שר הנאשם בפלילים, או ביוזמת חקיקה למניעת האפשרות שהמנדט להרכבת הממשלה יוטל על מי שהוא נאשם בפלילים, ביטוי לערכים ליברליים, המנוגדים לתפיסות דתיות ולאומיות . זאת, לא רק בשל ההשלכות הפוליטיות המיידיות שיש להן על מנהיג זה או אחר, אלא משום שהשפה החוקתית שבה הן מבוטאות מדגישה את ההקשר הליברלי ומעלימה שורשים יהודיים אפשריים . בשנות ה- 90 , לאחר הרשעתו של אריה דרעי, רבים זעקו בחוצות "הוא זכאי" . בכך הם ביקשו לבטא לא רק את האמון שיש להם במנהיגם ואת האהדה שהם חשים כלפיו, אלא גם את חוסר האמון 2 כך נוצר ניכור בעייתי בין שיש להם במערכת הכללים שמכוחם הוא הורשע . 2 בהקשר זה ראו תמר הרמן ואח' מדד הדמוקרטיה הישראלית 2018 110 ( המכון הישראלי לדמוקרטיה 2018 ) , שבדקו את היחס לשחיתות לפי פילוח מגזרי . לא מפתיע לגלות, כי היחס לשחיתות שלטונית מושפע מן ההבדלים במידת ההערכה של ציבורים שונים כלפי
|
|