|
|
Page:12
מאופל לבהירות 1 אפשר היה להגיב, כי לפי גישתו ההרמנויטית של דרידה, למשל, אין מוטיבים שוליים ומרכזיים ( לייטמוטיב ) בטקסט . כל מוטיב הוא מכונן . אולם אינני מתכוון להיכנס לדיון הרמנויטי, אלא לציין עובדה ביבליוגרפית ותרבותית פשוטה : חלק מספרי ההנהגות, הצוואות, המוסר וכדומה השתמשו ברפרוף במושגי קבלת האר״י ללא דיון בקשרים הסבוכים המאפיינים אותם . קבלת האר״י הייתה בעיניהם תשתית מובנת מאליה לדיון באתוס ובמוסר . דוגמה לכך היא השימוש הרווח במונח צמצום . ואכן אידל ציין באותו חיבור, כי ״בחסידות הצמצום האלוהי הוא הדרך היחידה הפתוחה בפני האל להתגלות 1 כלומר הגם שגריס ואידל בתוך העולם הנברא, הדרך היחידה לקרב את האדם אליו״ . הראו באופן משכנע שהשפעתה של קבלת האר״י נחלשה במאה ה- ,18 אין ספק שגוף ידע קבלי על הבריאה נצרך להגות החסידית . באותה מידה אין כמעט מונחים החוזרים ונשנים בהגות החסידית יותר מ״צמצום״, ״ממלא וסובב כל עלמין״, ״לית אתר פנוי מניה״, וכן הלאה . הווי אומר, רשת צפופה של מונחי יסוד מתוך קבלת האר״י וקבלת קודמיו מלווה את הדרושים והמאמרים הקצרים של המנהיגים הרוחניים הראשונים של החסידות . מדוע אפוא לא הציגו רוב אבות החסידות דיון מעמיק ושיטתי בשאלות כמו ראשית ההתהוות ? אפשר לטעון טענות אחדות : ( א ) אבות החסידות לא גילו עניין אמיתי בשאלות היסוד של התאולוגיה . ( ב ) אבות החסידות חסרו את הבסיס המעמיק של גוף הידע . ( ג ) אבות החסידות הכירו את התשתית הרעיונית, ומתוכה בררו את היסודות שהתאימו לצרכים המוסריים וההנהגתיים שביקשו לספק . ( ד ) אבות החסידות סברו שמאחר שהפנייה היא לציבור רחב לא ראוי לעסוק בעניינים הדורשים ידע ומידות נעלות . ומצד שני האזכור של מונחי היסוד הקבליים יוצר הערכה כלפי הדרשנים מצד קהל המאזינים . נראה כי אידל צידד בדבריו בגישה הראשונה והשלישית גם יחד . עם זאת במחקריו 1 אני מבקש לטעון, שאבות החדשים על הבעש״ט הניח אידל יסוד לפרופיל אחר . החסידות גילו עניין בשאלות היסוד, אך הם בחרו שלא להעמיד במוקד דיונם את הממד האונטולוגי שלהן . גישתם ציינה מעין הצהרה אילמת על תנועה של נסיגה . הם יצאו מנקודת המוצא המפורטת של התהליכים הפרימורדיאליים, אך הבהירו לקורא שמעתה המיקוד איננו צריך להיות בממד הישותי שלהם . התבונה והדיון התאוסופי כאחד נועדו לצמצם את מקומם למישורים של עבודת האלוהים ושל הפרט . מבחינה וראו מ׳ לורברבוים, לפני היות החסידות, ירושלים תשפ״א, עמ׳ 9 - . 1 אידל, שם, עמ׳ 167 . 1 ראו מ׳ אידל, ״׳לעולם ה׳ דברך נצב בשמים׳ : עיונים בתורה מוקדמת של הבעש״ט וגלגוליה בחסידות״, קבלה כ ( תשס״ט ) , עמ׳ 19 - 86 ; idem, “Mystical Redemption and Messianism in R . Israel Baal Shem Tov’s Teachings”, Kabbalah 24 ( 2011 ) , pp . 7 – 121 .
|
|