|
|
Page:13
13 הדרך אל הכנות לי הגדרה מקצועית . אז גם הפעם קיבלתי עבודה בלי שהיה לי מקצוע, על סמך משהו שאין לו שם, שלא אושר בקודים החברתיים, שלא למדו אותו, שלא כתוב בשום מקום . במהלך שנות עבודתי ב - YNET למדתי תסריטאות, ובזכות קשר מאוד מיוחד שנרקם ביני ובין העורך הראשי של האתר, קיבלתי חופש אמיתי ליצור דברים שהיו מחוץ להגדרות התפקיד שלי . כך קרה שבאותן שנים יצרתי והפקתי שלוש סדרות אינטרנט שהיו חלוציות בזמנן באתר בסדר גודל כזה . עם ההתבססות שלי בצומת המרכזית הזה של עולם התקשורת הישראלי, התחיל להיבנות אצלי גם ביטחון . יש מצב שעשיתי את זה ? תהיתי לעתים . יכול להיות שההורים שלי כבר יכולים להיות גאים בי ? האם הצלחתי לעשות את הבלתי ייאמן, ולמרות נתוני הפתיחה הבעייתיים שלי הצלחתי להחזיק בתפקיד בכיר וחשוב באמת ? האם אמנם אני, רועי, התלמיד הבינוני, מחזיק בתפקיד מפתח ונושא במעמד חברתי גבוה בלי שרכשתי מקצוע "אמיתי" ? שמי התחיל ללכת לפניי, ובתום שנות עבודה אחדות ב - YNET קיבלתי הצעת עבודה שלא יכולתי לסרב לה . אחת מחברות ההפקה הגדולות ביותר בישראל ביקשה למנות אותי למנהל מחלקת הפקות המקור של סדרות ישראליות שלה . זו הייתה הגשמה של כל החלומות הרטובים שלי באותם ימים, ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאני מוצלח, רצוי, בדרך לעשות את תפקיד חיי . הרגשתי שאולי, סוף סוף, יש לי מקצוע . התפטרתי מהעבודה ב - YNET , ושלושה ימים לפני שהתחלתי לעבוד במה שנראה כהתגשמות כל חלומותיי, התקשר אלי מנכ"ל החברה והודיע לי שהם החליטו לקחת פיגורה אחרת במקומי, סליחה ושלום . וכך, בגיל שלושים וארבע, מצאתי את עצמי לראשונה ללא עבודה, בלי מקצוע, מחוץ למשחק של עולם התקשורת . לא קל להסביר מה מרגיש מישהו שערכו העצמי מבוסס בעיקר על הישגים מקצועיים שרכש במאמץ רב, כשהוא מוצא את עצמו בנקודה כזאת בחייו . חלפו עליי כמה שבועות מדוכדכים למדי, שבמהלכם ניסיתי למצוא משרה דומה לזו שהוצעה לי, או לפחות לזו שהייתה לי . אבל אז גיליתי שתחום התקשורת, בשונה אולי מתחומים אחרים, פועל לפעמים כמו משחק הכיסאות, ואני יצאתי מהמשחק . ניסיתי לעבוד עם סוכנת אישית ולהפעיל את כל הקשרים שהיו לי, אבל בתום כמה חודשים של ניסיונות הבנתי שזה לא יקרה . שזה נגמר . הייתי בן שלושים וארבע, עם שני ילדים בבית ועוד אחת בדרך, בלי מקצוע ובלי חסכונות . אפילו מכונית לא הייתה לי אחרי שהחזרתי אותה למקום העבודה, ונהגתי בינתיים ברכב של חמותי ז"ל . אבל האמת שנהגתי בו די מעט, כי הדבר העיקרי שהצלחתי לעשות היה להיכנס למיטה ולישון . כמעט כל היום . הייתי בדיכאון אמיתי .
|
פראג
|