|
|
Page:10
10 נותן קצת שלוות נפש, מה טוב . אבל האם שביעות רצון אישית זו עוזרת לנו להתייחס למה שקורה בעולם ? השאלה העיקרית היא, האם אנו חיים באופן שמוסיף לתמהיל תוקפנות ואנוכיות, או שאנחנו חיים באופן שתורם לו . רבים מאִתנו מוטרדים מאוד ממצב העולם . אני יודעת עד כמה אנשים מייחלים בכנות שהדברים ישתנו, ושברואים בכל מקום יהיו חופשיים מסבל . אך אם נהיה כנים עם עצמנו, האם יש לנו מושג כיצד ליישם שאיפה זו בפועל בחיינו ? האם ברור לנו כיצד המילים והמעשים שלנו מחוללים סבל ? וגם אם אנו מזהים שאנחנו הורסים דברים, האם יש לנו מושג איך להפסיק זאת ? אלה היו תמיד שאלות חשובות, אך היום הן חשובות במיוחד . זהו הזמן שבו מניעת הסתבכות חשובה יותר מאושרנו הפרטי . עבודה על עצמנו ומודעות למחשבות ולרגשות הן אולי הדרך היחידה למצוא פתרונות שדואגים לרווחת כל הברואים ולהישרדות של כדור הארץ . סיפור שנפוץ כמה ימים אחרי המתקפה של 11 בספטמבר 2001 ממחיש את הדילמה שלנו . סבא אינדיאני דיבר עם נכדו על אלימות ואכזריות בעולם ועל האופן שבו הן מתרחשות . הוא המשיל זאת לשני זאבים שנלחמים בתוך הלב . זאב אחד הוא נקמן וכועס, והאחר - מבין ונדיב . הבחור הצעיר שאל את סבו איזה זאב ינצח בקרב שבלבו, והסב ענה : "ינצח זה שאבחר להאכיל אותו" . אם כן, זה האתגר של התרגול הרוחני והאתגר בעבור העולם – איך נוכל להתאמן ברגע זה, לא אחר כך, להאכיל את הזאב הנכון ? איך נוכל לפנות לתבונה הפנימית כדי לראות מה תומך ומה פוגע, מה
|
פראג
|
|