|
|
Page:12
נמות ולא נתגייס ? ! 12 שהולך על גשר צר : משני צדדיי תהומות, ואני פוסע ביניהן בדריכות, נזהר שלא לבחור צד אחד שאליו אצלול בעודי מאבד את הצד השני . כל כך הרבה פעמים במהלך חיי אמרו לי שאני לא יכול להחזיק את החבל משני קצותיו, שאני צריך להפסיק לפסוח על שני הסעיפים . יכולתי להיכנע לקולות האלה . לוותר . להחליט שאני שייך לעולם החרדי ודי ; או להכריע שהמקום שלי הוא צבא ההגנה לישראל ולהפנות עורף לעולם הישן . כניעה כזו הייתה הופכת את החיים שלי לפשוטים בהרבה . אבל אין לי ברירה — אני שייך, בכל מאודי, הן לעולם החרדי והן לחיי הצבא . אני מחובר גם לתורה וגם לתורת הלחימה . אני כותב את הספר הזה באחת התקופות הקשות ביותר שידע העם היהודי בישראל, כשנה לאחר פרוץ המלחמה הקשה בעזה, ובזמן ההתגלגלות המואצת של הלחימה הרב-זירתית סביבנו . מאות אלפי לוחמים גיבורים, צעירים ומבוגרים, רווקים ובעלי משפחות, דתיים וחילונים, חוזרים שוב ושוב אל מרחבי הלחימה המדממים, מוכנים למסור את נפשם כדי לשמור על העם היהודי . משפחות הנופלים נדרשות להתמודד עם המחיר היקר מכול . מילואימניקים נשחקים בסבבים הבלתי נגמרים, וצה"ל משווע לחיילים נוספים . בתוך כל זה, הוויכוח הציבורי סביב גיוס החרדים לצבא הולך ומתלהט לטמפרטורות שלא היו כמותן, כנראה, מעולם . כחרדי וכלוחם אני מונח בלב ליבו של המיתר המתוח הזה, עד להתפקע . רוב הזמן אני במילואים, לעיתים קרובות מפקד על חייליי היקרים בקרבות בערים ובכפרים פלסטיניים . בכל בוקר אני שומע על עוד חיילים שנופלים בלחימה הקשה בחזיתות השונות . כשאני מפנה את ראשי הצידה אני רואה את אחיי החרדים שבחרו שלא להתגייס, לומדים תורה בישיבות וסופגים זעם ציבורי כבד
|
|
|