|
|
Page:10
חברוּת ברזל | 10 על פניי בחוזקה ולימדו את כולנו, בדרך הקשה ביותר, שהגיע הזמן להתעורר . הטבח בעוטף עזה שינה הרבה מאוד תפיסות, אישיות ולאומיות, שאחת מהן הייתה שאין צורך יותר באנשי המילואים, שאפשר להסתדר בלעדיהם, בטח במובלעת הקטנה והמעצבנת הזאת שפעם חשבו שתהפוך לסינגפור אבל היא תמיד נשארה רצועת עזה . חשבו שהטכנולוגיה תחפה על הכול, אבל התברר שאין תחליף לרגליים של לוחמים ותיקים, כי גם אם הן קצת כבדות ושחוקות, הלב אף פעם לא נשחק . הנשק הגדול ביותר של אנשי המילואים הוא לא זה שתלוי על צווארם אלא הרוח שמפעמת בקרבם — רוח השליחות, אהבת העם ומורשתו המפוארת, והארץ, הדבק שמחבר בין האזרחים לצה"ל, והנכונות להילחם עד הסוף בכל מצב ובמלחמה האחרונה התברר גם שכמעט בכל גיל . מאז השבעה באוקטובר נדמה שכמעט כולם עלו על מדים, אבל למעשה שיעור משרתי המילואים ועוד ביחידות הלוחמות בכלל וברצועת עזה בפרט, קטן ביותר ולא עולה חצי אחוז מהאוכלוסייה . % 5 . 99 מתושבי ישראל צופים בחדשות ושומעים פרשנויות, אבל לא באמת יודעים מה קורה שם מעבר לגבול . מטרת הספר הזה היא לפתוח צוהר קטן לנעשה מעבר להרי החושך — שמסתבר שהם קרובים הרבה יותר ממה שרצינו לחשוב — ולספק הצצה מבפנים לגדוד לוחם, ואם יורשה לי גם אחד הגדודים הטובים שיש בצה"ל, שמורכב מאזרחים — הורים, בני זוג, בעלי מקצועות ועסקים שונים — שברגע האמת עלו על מדים והכריזו "הנני" . ההתייצבות הגדולה במחסני החירום מצטלמת טוב בתקשורת, ובצדק, אבל מה קורה לאחר מכן ? בימים, בשבועות ובחודשים הארוכים שמלאים בחששות, קושי, סכנת חיים, אובדן, התמודדות עם תנאים בלתי אפשריים, געגועים הביתה, שחיקה גדולה, וגם
|
|