|
|
Page:12
12 | כשהקסם פג במסצ'וסטס ששמו "נורת'פילד הר חרמון" . חייו של פואד, לעומת זאת, למרגלותיו של הר חרמון הממשי, היו חיי עוני וטקסי עשׁוראא מדממים . בזמן שפואד בן ה- 13 עבר מילה בכפר, אדוארד היה סטודנט באוניברסיטת פרינסטון . "הייתי נואש לצאת מהמדינה", מעיד פואד בכנות על לבנון . ארצות הברית, כמובן, אימצה אליה את הלבנוני הצעיר והמבריק, והאימוץ הזה היה הדדי . סעיד, אזרח אמריקני מלידה, הזדהה כגולֶה פלסטיני והשתמש במעמדו כאיש אוניברסיטאות העילית כדי להטיף נגד המדינה המאמצת של אביו . הגינותו הבסיסית של פואד, מעבר להיותה תכונת אופי, מוסיפה חום ואמפתיה לספר זה כשם שהוסיפה לספריו האחרים . כתיבתו של פואד על ערבים ויהודים, איראנים ואמריקנים, כורדים ובוסנים, סורים ורבים אחרים, רחשה תמיד כבוד עמוק לאנושיותם המשותפת . נדמה לי שמימיו לא כתב משפט פולמוסי . כשאני מנסה להיזכר אם אי פעם נתקלתי בכעס בכתיבתו של פואד — מעולם לא ראיתיו מתנהג בכעס, זה בטוח — אני יכול לחשוב רק על הפרקים האחרונים בספרו רוחות צולבות : דרכה של ערב הסעודית, העוסקים בזכויות נשים ובשחיתות של משפחת המלוכה . שם, כתיבתו הרהוטה נהפכת לנוקבת . ספר זיכרונות זה כולל פרטים יקרים מפז . נפגוש בילד שובה הלב שהיה רגיל להסתפר אצל הקצב המקומי בכפר, עד שגילה שבביירות ספרים אמיתיים יודעים לעשות "שביל" בשיער — ב חידוש שגרם לו להרגיש כמו מיליון דולר . כמו נגיב מחפוז, אותו ילד יגלה את אמריקה דרך צפייה במערבונים באולמות הקולנוע . בנבטייה, הוא ושאר ילדי השכונה היו צופים מדי יום ב סופר מצרי, זוכה פרס נובל לספרות .
|
|