|
|
Page:8
8 | כשהקסם פג מכן, בספרו ביירות : עיר של חרטות, הוא שרטט כמה פרטים על עולם נעוריו : כשהגענו לביירות, עדיין היה בה טעמה של עיר גדולה . במבואותיה הדרומיים היו דיונות . בחלקה הצפון-מזרחי, כשעברנו לראשונה לשכונה שהייתה ארמנית ברובה, היו פרדסי תפוזים, יער עצי אורן, שניים-שלושה שדות תותים . . . [ ב ] התנחלות הזו שהקימו הארמנים . . . גלויה ישנה זו של לבנון מאמצע המאה, אי אפשר שלא להביט בה בנוסטלגיה ובתדהמה . פרדס ויער-אורן בביירות ? והיישוב הארמני הבוצי שהוא מתאר הוא מה שהכרתי אני, כעבור ארבעה עשורים, כפרבר ההומה בורג'-חמוד, מקום שם חבריי הלבנונים-ארמנים נהגו לבקש שבפעם הבאה שאגיע לביקור מלוס אנג'לס אביא להם דבקיות לרכב עם הכיתוב BH" ", בוורלי הילס . עליותיה ומורדותיה של לבנון הפכו אותה לכמוסת זמן מהפנטת מאין כמותה . ביירות עצמה זכתה לתיעוד מוצלח . לא כן דרום לבנון, נחלת אבותיו של פואד . זו הפריפריה שממנה תצא משפחת עג'מי למסעה אל עבר המרחב העירוני והקוסמופוליטי . המחיקות החוזרות ונשנות של אזור רמת תִבְּנִין ( ג'בל עאמל ) — תחילה על ידי המושל העות'מאני אחמד פאשה אל-ג'זאר, שהעלה באש כל תיעוד היסטורי של האזור בשלהי המאה ה- 18 , ואחר כך על ידי חיזבאללה, שהפך אותו לבסיסו הצבאי ואטם אותו בפני העולם החיצון — הפכו את מסע העזיבה לנחוץ, אך גם למאתגר מתמיד . רק עם צאת כשהקסם פג, קיבלנו סוף סוף תיעוד מלא של עולם אבוד זה . אחרי הרמזים והרסיסים האוטוביוגרפיים שפיזר פואד בכתביו
|
|
|