|
|
Page:11
מבבמ | 11 להיחשב הגונות — עליהן לשנות במהירות וביסודיות את הרכבן הדמוגרפי . נראה שחזון המאה ה- 21 הוא שסין תורשה להישאר סין, שצריך לאפשר למדינות במזרח הרחוק והתיכון ובאפריקה להישאר כפי שהן, ואף מצופה מהן שיעשו זאת, או אפילו שישובו למה שהיו פעם . אבל המדינות המזוהות בתור "המערב" נדרשות להפוך למשהו אחר או לאבד כל לגיטימיות . ברור שלמדינות וארצות יש זכות להשתנות . במרוצת הזמן, מידה מסוימת של שינוי היא בלתי נמנעת . אבל נראה שמשהו היה מעורער ובלתי מאוזן . הטיעונים הושמעו לא מתוך אהבה למדינות הללו אלא מתוך תיעוב מוסווה-בקושי כלפיהן . בעיני אנשים רבים, בין השאר באוכלוסיות המערב עצמו, נראה שהמדינות הללו חטאו חטא, עשו משהו שעליהן לכפר עליו . המערב היה הבעיה . פירוק המערב היה הפתרון . היו עוד סימנים לכך שמשהו לא בסדר . ב- 2019 התמודדתי עם 2 כמה מהם בספרי שיגעון ההמון . התייחסתי לאתגר שמעוררת "פוליטיקת הזהויות" — במיוחד הניסיון לקרוע את חברות המערב לגזרים של מין, מיניות וגזע . אחרי המאה ה- 20 , זהות לאומית הפכה לצורת השתייכות מגונה, וכל צורות ההשתייכות האחרות הללו הופיעו לפתע במקומה . כעת הצטוו אנשים להתייחס לעצמם כחברים בקבוצות אחרות . הם היו הומואים או סטרייטים, גברים או נשים, שחורים או לבנים . צורות ההשתייכות הללו גם הוטענו במטען אנטי-מערבי . את ההומואים היללו כל עוד היו "קווירים" שרצו לנתץ את כל המוסדות הקיימים . אלה מהם שרק רצו להמשיך בחייהם או שאהבו את העולם המערבי נדחקו לשוליים . באופן דומה, כל עוד פמיניסטיות תקפו "הבניות גבריות", קפיטליזם מערבי ועוד, הן היו שימושיות . לפמיניסטיות שלא הלכו בתלם או סברו שמעמדן מבוסס ואיתן דיו במערב התייחסו כאל בוגדות במקרה הטוב, ואויבות במקרה הרע . שיח הגזע היה חריף עוד יותר . במיעוטים שהשתלבו היטב במערב, תרמו לו ואף הוקירו אותו נהגו יותר ויותר כאילו בגדו בגזעם . כאילו ציפו מהם לנאמנות אחרת . רדיקלים שרצו למוטט הכול הועלו על
|
|
|