|
|
Page:10
10 | הקרב על המערב ההתרחשויות, השינויים שחוללה ההגירה ההמונית במערב . בשנים שסיקרתי את שאלת ההגירה היה נדמה לי שמשהו עמוק יותר מתרחש . כשעמדתי בחופי האיים של יוון ואיטליה, צופה בסירות המגיעות, וכששהיתי במחנות המהגרים שצצו בערים הגדולות, ראיתי מקרוב את ההשלכות של מעבר העולם המתפתח לתוך העולם המפותח . מעולם לא האשמתי שום מהגר על רצונו לצאת למסע הזה . הייתי ברבות מהמדינות שהמהגרים נמלטו מהן . בין שנמלטו ממלחמה ובין שנמלטו ממחסור כלכלי ( כמו במרבית המקרים ) , מה שעשו היה מובן מאוד . הבעיה בעיניי הייתה שהאירופים אפשרו לזה לקרות, ושהם נדרשו לבטל את עצמם כדי לשרוד . אנשים דיברו על החוב ההיסטורי של אירופה בתור מה שהכשיר את התנועה הזאת . אבל גם מי שטענו כך לא הצליחו להבהיר מהם גבולותיה . האם יגיע אי פעם הרגע שה"חוב" הזה של המערב ייפרע ? כי היה נדמה שמשנה לשנה תשלומי החוב לא פוחתים אלא הולכים וגדלים . התחלתי גם להבחין שאותו דבר מתרחש בכל מדינה שנחשבת מערבית . בכל אחת מהן, ההצדקות לטענה שיש לאפשר את התנועה הזאת היו זהות, על אף מיקומיהן הגיאוגרפיים השונים מאוד . לארצות הברית יש זה שנים אתגר הגירה משלה, בעיקר בגבולה הדרומי . כשטיילתי לאורכה ולרוחבה של אמריקה, שמעתי שם אותם טיעונים ששמעתי במולדתי בריטניה ובאירופה . פוליטיקאים ואנשי ציבור מאותו סוג הסבירו בלי הרף לעם האמריקני מדוע גבולותיו צריכים להיות רופפים או פרוצים לחלוטין . כמו באירופה, אנשים וגופים רבי עוצמה טענו כי המדינות המתורבתות היחידות הן אלו שהניחו לעולם להיכנס אליהן . אותו דבר קרה בקנדה . ואותו דבר באוסטרליה, בעברו האחר של העולם . בכל מקום, חברות שנחשבו "מערביות" ( זאת אומרת, מדינות אירופיות או מדינות שמוצאן מתרבות אירופה ) ניצבו מול דפוס טיעונים זהה . שום מקום שאינו מערבי לא זכה לטיפול כזה . רק למדינות המערב, המשתרעות על פני שלוש יבשות, נאמר ללא הרף שכדי שתהיה להן לגיטימציה כלשהי — כדי שיוכלו בכלל
|
|
|