|
|
Page:11
[ 11 ] החיטה התרבותית היא עם מס׳ כרומוזומים 14 , מה שנתן לה תכונות אחרות שיעילות יותר מבחינת נוחות ותפוקה אבל גם פגיעות יותר . השורשים של השעורה חודרים בחלקם עמוק יותר עד 2 מטר לאדמה ( האחרים בעומק של 40 ס״מ ) ובאופן כללי שעורה היא מהדגנים שמצטיינים בגידול מהיר של השורשים . השעורה עמידה ליובש וחום יותר מהחיטה ולכן מפיקה יבולים גבוהים גם בתנאים פחות טובים ובאדמות דלות ושחונות . היא דורשת מעט גשם יחסית וגם עמידה להתייבשות עקב מרווחים גדולים בין גשם לגשם . השעורה עמידה בקרקע מלוחה ולכן היא שורדת גם בחקלאות שלחין . בגלל התכונות של השעורה, מוצאים אותה הרבה פעמים כצמח מתנחל בעזובות . כשביית האדם את השעורה הוא שם לב ששעורים עם מלענים חלקים יותר שיפרו את היבול ולכן העדיף אותן . גם כאן העדיף האדם יבול על פני עמידות, ולכן השעורה התרבותית פגיעה כאמור יותר למחלות . כדי לשמור עליה יש לחטא את הזרעים שלה, ואם היא לא מחוטאת היא נוטה להפגע . בדרך כלל הפגמים הללו לא פוסלים אותה למאכל, אבל בני האדם מתפנקים ולכן ייעדו את האוכל לבהמות . שיפון : גם הוא כמו שעורה בעל מערכת שורשים מפותחת, ואפילו יותר . לכן הוא גם עמיד יותר בתנאי קרה, רטיבות יתר וטמפרטורה נמוכה . מאחר שכך הוא גדל בעיקר באדמות דלות ובאיזורים קרים במקום החיטה, וגם נצרך שם יותר . באופן מסורתי באירופה . באדמות כאלה הסיכויים של חיטה ושעורה לשרוד גם ככה נמוכים ולכן מראש מעדיפים לגדל את השיפון כשמחפשים דגני חורף .
|
פראג
|
|