|
|
Page:9
[ 9 ] דגנים מסוגים שונים ( כגון זונין ) שמסוגלים ״להעמיד פנים״ שהם חיטה . באופן כללי דגנים נחשבים כפגיעים מאוד, ומהסיבה הזאת הגידול שלהם נחשב לא רווחי מבחינת ההשתעבדות לצורך הפקה של תבואה איכותית . משערים שמקור החיטה בעשבי בר בעלי גרגירים גדולים שמשכו את האדם לאגרם כמזון ובמרוצת הזמן לזרעם בסמוך למקום מושבו . הדגנים העתיקים לא היו בעלי יכולת לשאת את השיבולת או המכבד כי הם היו כבדים מדי, ולכן הגרגירים ניתקו מיד עם הבשלתם . זה גרם לפחות יבול ויותר השקעה באיסוף . לצורך כך בני האדם השביחו והעדיפו דגנים שבהם הגרגירים צמודים לשיבולת, דגנים שהם עתירי יבול וכאלה שהם בעלי קנה חזק ועמיד מפני רוחות או רמיסה . כיצד בייתו דגנים ? ניתן להסביר את זה באמצעות המבנה הכרומוזומלי של החיטה, הדבר דומה גם בדגנים אחרים שבהם המינים המקוריים הם בעלי מס׳ הכרומוזומים הקטן ביותר, והמוכלאים והמפותחים יותר עם כמות כפולה ומעלה . ספציפית באשר לחיטה, בד״כ מחלקים אותה לשלושה סוגים לפי מס׳ הכרומוזומים בתאי המין : 7 , 14 ו - 21 . ההבדלים במספר הכרומוזומים בסופו של דבר יוצרים את ההבדלים בעמידות, הפוריות ובתכונות שונות של הדגן . החיטים עם 14 ו - 21 כרומוזומים לרוב פותחו מהכלאות של החיטים עם ה - 7 , כך שניתן בעצם לחלק את התירבות לשלושה שלבים . ה - 7 המקורי, פיתוח ה - 14 ופיתוח ה - 21 . ● קבוצת ה - 7 נקראת צורה דיפלואידית ( בעלת גנום אחד ) . במקור בן - חיטה שממנו התפתחה חיטה תרבותית חד - גרגירית . היבולים שלה נמוכים והאיכות נמוכה, אך מה שהופך אותה למועדפת היא העמידות היחסית שלה ממחלות ומתנאי קרה ויובש .
|
פראג
|