|
|
Page:8
[ 8 ] מיני בר שנפוצים בצורה של ניתוק הגרעינים, מבצעים זאת באמצעות ״ירייה״ של השיבולית שבנויה בצורת ראש חץ וניתוקה מהמכבד . כך היא נופלת על הקרקע ומתחפרת בו באמצעות תנועת בורג . הדבר הזה מאפשר גם לזרעים להסתתר בתוך סדקי האדמה והופך אותם למוגנים מפני פגעים כמו רמיסה או להבדיל שריפה . בעת שריפה, גם אלה מביניהם שיש להם שורשים עמוקים מוגנים יותר ולכן חלק מהדגנים מוגנים יחסית משריפות, ויצמחו גם לאחר שהיתה שריפה ( יזומה או לא ) בשדה . הפרחים מתפתחים בצורה של שיבוליות . יש כמה צורות אופייניות של שיבולים : אשבול או מכבד . המבנה של השיבולים הוא טורים ״חפים״ של פרחים, כל אחד עטוף במוץ . הפרחים בנויים בצורה של אבקנים, עלי וקשקשים שסוגרים עליהם בצורה של כרית . ככל שהצמח מבשיל כך הקשקשים הללו תופחים ומפשקים את המוץ, עד שבסופו של דבר הפרח נפתח ומאפשר הפריה באמצעות הרוח . לאחר ההאבקה מתפתח הפרי, גרגר יבש עטוף בקליפת הפרי ומאוחה בקליפת הזרע . בעת הדיש עשויים הגרגירים להשתחרר מהמוץ ולהפוך לחשופים, אך לא בכל המקרים, לעיתים הם נותרים עטופים במוץ . המוץ נקרא בשפה העממית סובין, ועושים ממנו סולת או קמח מלא כשהוא מעורבב בגרגירים . הדגנים סובלים רבות ממזיקים שונים . בין אם מדובר במזיקים מהחי או פטריות . בין השאר מזיקים חרקים כמו חיפושיות, עשים וזבובים ומכרסמים כמו נברן ומריון . פטריות שונות מהוות פתוגנים ומחוללות מחלות שונות שפוגעות באיכות וכמות היבול . כמו כן, שדות לא מטופחים ( וגם כאלה שכן ) עשויים להתמלא בעשבים סתגלנים וחזקים יותר מהחיטה, ובכך לגזול להם משאבי מחיה . בין הזנים הטפילים ניתן למצוא חרדל שדה ומצליבים שונים, וכן
|
פראג
|