|
|
Page:10
10 | בריטני ספירס אבל המחשבות שלי, הרגשות והתקוות, היו במקום אחר . עבדתי קשה כדי שדברים ייראו כמו שהתכוונתי . לקחתי את עצמי מאוד ברצינות כשצילמתי סרטוני וידיאו מטופשים שלי שרה שירים של מריה קארי בחצר של חברה . בגיל שמונה הייתי משוכנעת שאני בימאית . אני לא חושבת שמישהו עשה דברים כאלה בעיירה שלי . אבל אני ידעתי מה אני רוצה לראות בעולם, וניסיתי לכוון לשם . אמנים עושים דברים מסוימים ויוצרים לעצמם דמויות כי הם רוצים לברוח לעולמות רחוקים, ובריחה הייתה בדיוק הדבר שהייתי זקוקה לו . לו יכולתי, הייתי רוצה לחיות בתוך החלומות שלי, בתוך העולם הדמיוני הנפלא שלי, ולעולם לא לחשוב על המציאות . השירה גישרה בין המציאות לפנטזיה, בין העולם שבו חייתי לבין העולם שרציתי נואשות לחיות בו . המשפחה שלי מוכת אסונות . השם האמצעי שלי, ג'ין, ניתן לי על שם אימו של אבי, אֶמה ג'ין ספירס . ראיתי תמונות שלה, ואני מבינה למה כולם אמרו שאנחנו דומות . אותו שיער בלונדיני, אותו החיוך . היא נראתה צעירה מכפי גילה . בעלה – סבא שלי, ג'וּן ספירס האב – היה גבר מתעלל . ג'ין איבדה את תינוקה, ששרד רק שלושה ימים . ג'וּן שלח אותה לבית החולים 'סאותאיסט לואיזיאנה', שהיה לכל הדעות מוסד פסיכיאטרי מחריד במנדוויל, שם טיפלו בה במתן ליתיום . בשנת ,1966 כשהייתה בת ,31 סבתי ג'ין ירתה בעצמה ברובה ציד על קבר בנה הפעוט, בדיוק שמונה שנים לאחר מותו . אני לא יכולה לדמיין את האבל שוודאי אחז בה . הדרך שבה מתארים אדם כמו ג'וּן בדרום היא באמצעות ביטויים כמו "שום דבר לא היה מספיק טוב בשבילו", "פרפקציוניסט" ו"אבא מעורב מאוד" . נראה לי שאני הייתי מנסחת את זה יותר בחומרה . בהיותו אוהד ספורט שרוף, הוא הכריח את אבי להתאמן עד שעבר את קו התשישות . מדי יום, כשאבי סיים את אימון הכדורסל, לא
|
|