|
|
Page:9
האישה שבי | 9 שם שחזורים היסטוריים של מלחמת האזרחים, והמראה של אנשים לבושים במדי צבא הדרום היה תזכורת לחג המתקרב . אהבתי את הימים האלה בשנה : שוקו חם, ריח האח בחדר המגורים שלנו, הצבע של עלי השלכת על הקרקע . גרנו בבית לבֵנים קטן עם רצפת עץ וקירות מכוסים בטפט עם פסים ירוקים . כילדה נסענו לפארק השעשועים סוניק בניו-אורלינס, נהגתי במכוניות מתנגשות, שיחקתי כדורסל ולמדתי בבית ספר נוצרי בשם 'פארק-ליין אקדמי' . הפעם הראשונה שממש נפעמתי ממוזיקה והרגשתי צמרמורת לאורך עמוד השדרה הייתה כששמעתי את עוזרת הבית שלנו שרה בחדר הכביסה . בדרך כלל אני הייתי זו שכיבסה וגיהצה את הכביסה המשפחתית, אבל כשהיו לנו זמנים טובים יותר מבחינה כלכלית, אימא שלי הייתה שוכרת מישהי לעזרה . העוזרת שרה מוזיקת נשמה וזו הייתה, פשוטו כמשמעו, התעוררות אל תוך עולם שלם חדש . לעולם לא אשכח את זה . מאז ואילך הכמיהה והתשוקה שלי לשיר גדלו . לשיר זה קסם . כשאני שרה, אני מביאה את עצמי לידי ביטוי . אני יכולה להביע את עצמי באופן מוחלט . כששרים, מפסיקים להשתמש בשפת ה"היי, מה נשמע . . . " ואז מסוגלים לומר דברים הרבה יותר עמוקים . השירה לוקחת אותי למקום מיסטי, שבו השפה עצמה כבר לא משמעותית, מקום שבו הכול אפשרי . כל מה שרציתי היה להיעלם מן העולם היום-יומי ולהיכנס אל אותה ממלכה שבה אוכל לבטא את עצמי מבלי לחשוב . כשנותרתי לבד עם מחשבותיי, הייתי מתמלאת בדאגות ובפחדים . המוזיקה עצרה את הרעש הזה, גרמה לי להרגיש מלאת ביטחון והובילה אותי למקום של ביטוי עצמי מוחלט, כפי שרציתי להיראות ולהישמע . השירה לקחה אותי למקום של נוכחות אלוהית . כל עוד שרתי, הייתי חצי מחוץ לעולם . שיחקתי בחצר הבית כמו כל ילדה אחרת,
|
|
|