|
|
Page:13
13 הקדמה למהדורת הספרות הקלאסית של הוצאת רוטלדג' על ידי הפילוסוף האקזיסטנציאליסט מרטין בובר, שתיאר את המשמעות * של הכלת מכלול האדם בהתייחסות אל אדם כאל "אתה" : כשאני ניצב מול אדם כאתה שלי . . . שוב אין הוא חפץ בין חפצים ואינו מורכב מחפצים . הוא אינו בבחינת היא או הוא, המתוחם על ידי הוא והיא אחרים . . . באין לו מְצֵרן ובאין לו מִתְאר, הוא אתה, וממלא הוא את חוג השמים כולו . . . . . . כשם שהמנגינה אינה מורכבת מצלילים, לא החרוז ממילים ולא האנדרטה מקווים – שצריך לגרור קמעא ולקצץ קמעא והנה הותקנה אחדותם ונעשה ריבוי – כן אין האדם שאני אומר לו אתה . יכול אני לייחד בו את צבע שערותיו או את צבע דיבורו או את צבעו של טוב לבו, ופעם בפעם אף אצטרך לעשות זאת . אבל אז שוב אין הוא עוד בבחינת אתה . בוהם סבור כי דרך חלופית להבנת המכלול מתבססת על שיתוף בניגוד להכללה . "יש אפשרות לתודעה אחרת בינינו, תודעה שיתופית " . בדיאלוג אמיתי, "כל אדם משתתף, הוא שותף למשמעות הכוללת של הקבוצה וגם משתתף בה" . זה לא תמיד נעים ונוח, כפי שמזהיר בוהם . המצב הנוכחי של מערכות החיים שלנו כולל בחובו, באופן כמעט בלתי נמנע, כאב עצום כמו גם יופי מופלא, כעס עמוק כמו גם אהבה ללא תנאי . אם נפריד את עצמנו מהיבט כלשהו של המכלול לא נוכל להשתתף בו – ונחזור להכליל, לשפוט ולהתגונן : "אני שונה מאדם זה", או "הוא רע ואני טוב", או "היא לא מבינה מה קורה ואני כן" . כאן נפתח השער הראשון ליצירת דיאלוג ולהתקרבות אל בסיס חבוי קוהרנטי יותר . כדי להשתתף באמת עלינו להבין את החלק שלנו בה . אין "טובים" ו"רעים" שאינם קשורים אלינו . כחברים בחברה המודרנית, כולנו * "אני ואתה", מרדכי מרטין בובר, תרגום לעברית : יהושע עמיר . ירושלים 2003 .
|
פראג
|
|