|
|
Page:12
12 על דיאלוג אינו משתלב כל כך במבנה הנוכחי של המדע, באופן דומה לדת" . בוהם ידע שלחיפוש אחר "אמת אחת ויחידה" יש יותר יכולת לפלג מאשר לחבר בין אנשים . הביולוג הצ'יליאני, הומברטו מאטוראנה, אמר על כך, "כאשר אדם אחד אומר לאחר מה 'אמיתי', מדובר בעצם בדרישה לצייתנות . זוהי למעשה הכרזה על זכויות יתר בפירוש המציאות" . בוהם רואה בדיאלוג דרך אפשרית אחרת להשגת אמת, שהיא למעשה תפיסה שונה לגמרי של האמת . "לעולם לא נגיע אל האמת ללא קוהרנטיות של המשמעות הכוללת", הוא טוען . מתוך יצירת תחום רחב יותר של משמעות משותפת קוהרנטית, הבנות חדשות ומהותיות אכן עשויות להתברר, לעתים קרובות באופן בלתי צפוי . "האמת אינה נובעת מדעות", טוען בוהם, "מוכרח להיות לה מקור אחר – אולי מתוך תנועה חופשית יותר של המחשבה המרומזת הזאת" . הוא ממשיך וטוען כי "כדי להכיר באמת, או להשתתף באמת, עלינו להשיג משמעויות קוהרנטיות" . הביטוי התמוה, "להשתתף באמת", מכוון אל מה שנחשב בעיני כרעיון היסוד השני של בוהם : משמעות הבנת המכלולים . למדע הרדוקציוניסטי יש יכולת עצומה להבין דברים נבדלים וליישם את הידע הזה ליצירת חידושים, כמו טכנולוגיות חדשות . אבל היעילות שלו תלויה ביכולתו להפריד או לבודד את נושא המחקר . כאשר הדרישה היא להתמודד עם מכלולים, עם הצורך להבין ולפעול ביעילות בהקשר מובהק של יחסי גומלין, גישה מדעית כזאת מובילה לכישלון ואף עשויה להציג תפקוד לקוי . זו הסיבה לכך שהעולם המודרני מתאפיין בפיתוח של עוד ועוד פיתוחים טכנולוגיים מרשימים ובהתעצמות של חוסר היכולת לנהל חיים משותפים . לפי בוהם, הבעיה העיקרית כאן היא ש"ה מכלול הוא יותר מדי . למחשבה אין דרך להכיל את המכלול כי מחשבה יכולה רק להכליל, היא תוחמת ומגדירה" . ההשוואה בין הכללה לבין הערכת המכלולים הוצגה בצורה יפה
|
פראג
|
|