|
|
Page:10
על דיאלוג 10 את חוסר הקוהרנטיות . בדרך זו, משמעות מהעבר מתבססת ומתגלמת כדוֹגמה בהווה, אם כי היא לעתים קרובות מאבדת חלק ניכר מהמשמעותיות המקורית תוך כדי התהליך . כאשר מדובר בתהליך קולקטיבי, חברות שלמות נכנעות לשלטון הצללים כשמיתוסים חלולים מהעבר נתפסים כאמת בלתי מעורערת בהווה . התוצאה היא חוסר קוהרנטיות בקנה מידה רחב, דפוסי חשיבה ופעולה שמפרידים בין עמים, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין המציאות הרחבה שבה אנחנו מתיימרים לחיות . חוסר קוהרנטיות שאינו מרוסן עלול להתפתח לכדי אבסורד . בוהם מספר על פסיכיאטר שטיפל בנערה שסירבה לדבר, עד שבסופו של דבר התפרצה והסבירה שאינה מוכנה לדבר איתו "כי אני שונאת אותך" . כאשר שאל אותה עד מתי תשנא אותו היא ענתה, "לנצח" . כאשר שאל אותה, "עד מתי תשנאי אותי לנצח ? " היא פתאום קלטה את האבסורד, פרצה בצחוק והכעס נרגע . אבל אולי קשה יותר להבחין באבסורד כאשר הוא משותף לתרבות שלמה – כמו למשל, המחשבה שהצמיחה הכלכלית יכולה להמשיך להתרחש לנצח דרך ייצור מוצרי צריכה ( ופסולת ) על פני כוכב לכת שמשאביו מוגבלים, או המחשבה שניתן להשיג ביטחון לאומי באופן חד - צדדי בעולם שיש בו יותר ויותר טכנולוגיות של נשק זמין וקטלני, או המחשבה שניתן להמשיך להאיץ את קצב החיים ללא גבול – כמו שנער אחד אמר, "אנשים רצים יותר ויותר מהר כדי להגיע למקום שאף אחד לא רוצה להיות בו" . בניסוח קצת שונה, בוהם הבין שהבעיה העיקרית היא שאנחנו לא יודעים איך לחיות יחד בעולם משתנה . אנחנו יודעים רק לחיות על פי אמיתות מהעבר וכתוצאה מכך כיום, באופן בלתי נמנע, קבוצה אחת מתיימרת לכפות את האמיתות שלה על קבוצה אחרת . קל לנו לזהות זאת אצל אחרים – לדוגמה, בכל הקשור ל"מחבלים" פנאטיים, קנאים קיצוניים, המאיימים להשתלט על חברות מודרניות ודמוקרטיות . אבל האם זה שונה
|
פראג
|
|