|
|
Page:14
14 התזה שתוצג בחיבור זה מבקשת להאזין למשובש והפרום בסיפור השיבה וההשבה ולהראות כי רגעי סגירת המעגל שבשיבה המאושרת הביתה הם לעיתים כוזבים, חלקיים או בלתי-יציבים . מאחוריהם מתרחשת דרמה אחרת שיש לחשוף את סימניה ולתת לה שמות ראויים — זוהי הדרמה של השיבה הכושלת והאובדן שאין ממנו תשובה, המוצפנת בתוך מהלך החזרה התקינה . יסודות של בלבול, אובדן דרך, מבוכה והתפרקות, הם מנת חלקו של כל מסע . גם מהלך ההתבגרות של הסובייקט ולמידת דרכו בעולם תלויים תמיד במעקפים, בהזחות, בקטיעות ובאובדן אוריינטציה . אותן פריעות בסיפור השיבה המוצלחת, אשר חושפות רגעי אימה ונסיגה, אינן רק תקריות שרירותיות אלא חלק אינהרנטי להליך ההיבנות של הסובייקט . ספר זה מבקש אפוא לסמן משלב מסוים בעבודת הרוח, בעבודת הנפש, בעבודה של הנרטיב ובעבודה של הלשון, שפעם אחר פעם מתמוטט ומעיד על מהותו האמיתית — היעלמויות, אובדן מזעזע וגלות שאין ממנה שיבה . פירוק התבנית המיתית של ׳הרוח החוזרת לעצמה׳ מערער את הדרך שבה אנו נוטים לחשוב על אופן היותנו בעולם . מהלך זה חושף שוב ושוב את חוסר האפשרות לייצב את הסובייקט ( או את האשליה של הסובייקטיביות ) , את אי-האפשרות של הסובייקט לשוב למקומו . אותו יסוד של פירוק ואִיון, המתקיים בלב תהליכי ההתגבשות של הסובייקט, חייב להישאר בלתי-מסופר על-מנת שהסובייקט יוכל להמשיך לתפקד ; ובה-בעת אי-אפשר שלא לספר אותו, ולכן הוא מופיע בדרכים שאינן מתארגנות לתוך הנרטיב : בקולות וברעשים, בריתמוס של חזרת אותיות, בהערות שוליים, באופנים שונים שבהם הדובר בטקסט אומר ולא אומר או אומר וחוזר בו, וכך הלאה . חלקים ניכרים בספר זה מתרחשים לכן באותם אזורי הפקר, אזורי שוליים, של הסִיפר והדיבר, ונותנים תהודה למקומות טקסטואליים קרועים, קטועים ובלתי-פתורים .
|
|