|
|
Page:11
11 הגר . אברהם מוצא את ישמעאל בביתו במדבר, ויחד הם מקימים את ה'כעבה' במכה, שהפכה ברבות הימים למקום קדוש ולמוקד עלייה לרגל . הדהוד מסעו של אברהם להר המוריה כמו גם הציווי "לך לך" שהטיל עליו האל, רק מחדדים את עוצמת האירוע שפקד את הגר : לעומת מסעו של הגבר היוצא את ביתו בשליחות ובייעוד כדי לעמוד ב'ניסיון' ולהיכנס שוב ב'ברית' וב'בחירה' — מסעה של האישה וילדהּקשור בנידוי, בהפרשה ובהיעלמות . סיפורם של הגר וישמעאל מקדים אפוא ( ופורם ) את סיפור העקדה, שהוא גם הסיפור המכונן של הנצרות ( שהרי סיפור העקדה הוא פרה-פיגורציה של סיפור צליבתו של ישו, שמהדהד כהכפלה שלישית של סיפורו של ישמעאל ) ואחד הסיפורים המייסדים של תאוריית הספרות . אף על פי כן, היהדות אינה מתאבלת על אובדנם של הגר וישמעאל, הנצרות איננה מתעניינת בהם, ותאוריית הספרות מתעלמת מהם . ועם זאת, גלגול סיפורו של ישמעאל לספרות האִסלאם מורה על כך שלא ניתן להסתפק בקריאה 'טראומטית' של ההליכה לאיבוד . ההרמטיות של מחקר הטראומה, המשאיר אזורים שתוקים ואף מצדיק את שתיקתם בשל הטראומה, אינה תקפה למקרה של ההליכה לאיבוד : אל מול שתיקת אברהם בסיפור העקדה מתבלטים קול בכייה של הגר ו"קול הנער" — קולו של ישמעאל הזועק במדבר . כפי שהספרות האסלאמית מלמדת, ההולך לאיבוד תובע ואף 'מוצא דרך' לספר את סיפורו . בשלושת סיפורי הבנים המועלים לקורבן — ישמעאל, יצחק, ישו — השבר הראשוני ( ההתפרקות, הקרע, הפצע ) מתאחה באקט של התגלות והאחדה מייסדת של המפוצל והמרובה . על פי חז"ל, בהר המוריה נמצאת 'אבן השתייה' ( אבן היסוד, התשתית, ש"ממנה הושתת העולם" ) ובו גם יוסד בית המקדש . בסיפור האסלאמי
|
|
|