|
|
Page:11
זוהר ויימן קלמן 11 5 הופכת לבתה של הופכת את סדר השושלת המקראית : יוכבד, אם משה ומרים, מרים . במהלך זה, כדברי נעמי זיידמן, "הזיקה הביולוגית ואותם כבוד וסמכות שנקשרו באופן מסורתי לדור המבוגר מְפַנים את מקומם למודל נזיל של קשרים 6 זיקות חלופיות אלה היו כלי אסטרטגי שיושם דמיוניים הנתונים לבחירה" . בשלושה רגעים היסטוריים שספר זה עוסק בהם : הופעתה של כתיבת נשים יהודיות בארצות הברית בסוף המאה התשע-עשרה ; כתיבה, בעברית וביידיש, של נשים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ; והכתיבה הלסבית היהודית של שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים . כאשר יוצרות שונות בכל אחד מאותם רגעים נבדלים חותרות תחת תפיסות ביולוגיות או ליניאריות פשוטות של מושג השושלת, הטקסטים עצמם נטענים בציפייה ומזמינים קוראות וקוראים עתידיים להשתמש ביצירות באופנים שהכותבות עצמן לא יכלו להעלות על הדעת . מלבד האימוץ האסופי לאחור, אימצה בת-מרים גם שפה, את העברית המודרנית, שלא הייתה שפת האם שלה . היא נולדה למשפחה יהודית חסידית דוברת יידיש והתחנכה ברוסית, מילדותה ועד ללימודיה באוניברסיטאות חרקוב, אודסה ומוסקבה . בשנת 1918 חברה לקבוצת הספרות הקומוניסטית "האוקטובראים העבריים" והתחילה לכתוב שירה עברית . היא היגרה לפריז ב- ,1926 וכעבור שנתיים הגיעה לפלשתינה, שבה חיה עד יום מותה ב- 1980 . בת-מרים הייתה בת לדור של סופרות וסופרים יהודים שבחרו בעברית כשפה ספרותית, ורק אחר כך הרחיבו אותה לשפת יומיום . עבודתה השירית הייתה למעשה חלק מתהליך הנורמליזציה של השפה, אף על פי שלשון שירתה ייחודית ודחוסה, ורחוקה מלשון דיבור . שני יסודות עיקריים שנשענתי עליהם בקריאת שירתה של בת-מרים, ובפרט בקריאת השיר שהוצג בפתח המבוא, הם מגדר וזמן . הדיבור בגוף ראשון בלשון נקבה והפנייה בגוף שני לנמענת ממין נקבה חוברים לנקודת המבט הטמפורלית של השיר, הכתוב כמעט כולו בזמן הווה ( מלבד שני מקומות שאדון בהם להלן ) . מרכיב הזמן ומרכיב המיניות הם חלק מקריאת השיר כטקסט של ציפייה קווירית . למעשה, בשני היסודות האלה חבויה להבנתי תמצית תמת הקוויריות בספר כולו . אמנם הקריאה הקווירית בשירה של בת-מרים אינה טוענת לקיומה של ערגה מינית מפורשת, אבל עצם התעקשותה של הדוברת על אי-אפשרותה של ערגה כזאת מאפשרת לזהות בשיר תשוקה לסבית אסורה . עצם העובדה שבזמן ההיסטורי של כתיבת השיר לא היה אפשר לדבר על תשוקות כאלה אלא ברמז מהותית לאימוץ לאחור של טקסטים אסופיים . התשוקה ואי-האפשרות לממש אותה מונכחות במהלך פנייתה של אישה לרעותה . הבית הראשון עוסק ב"פְּגִישָׁה לֹא-צְפוּיָה" - "בְּטֶרֶם עוֹד רָאֲתָה אוֹר" .
|
|