|
|
Page:13
13 נציגים וארגונים יהודיים שעמדו נוכח ההרס והחורבן של השואה לא יכלו להרשות לעצמם לחכות עשורים רבים להכרה בינלאומית בפשע הג'נוסייד התרבותי . כפי שנראה, מיד לאחר המלחמה החלו ארגונים יהודיים בינלאומיים לקדם נתיב אזרחי להכרה בג'נוסייד תרבותי, כאשר דרשו מבעלות הברית לחרוג מכללי המשפט הבינלאומי, המכירים רק במדינות, ולהשיב לעם היהודי את הרכוש היהודי שנותר "ללא יורשים" ואת אוצרות התרבות היהודית : ספרים, חפצי דת, יודאיקה והבראיקה . לאחר הקמת המדינה חוקק המחוקק הישראלי חוק מיוחד בעל תחולה רטרואקטיבית : החוק 7 החוק הכיר בפשע חדש, פשע נגדלעשיית דין בנאצים ובעוזריהם . העם היהודי , אשר כלל לצד איסור על השמדה פיזית גם איסור 8 וכך, לאחר לכידתו של אדולף אייכמן בשנת על ג'נוסייד תרבותי . 1960 והבאתו למשפט בירושלים, נוצרו לראשונה התנאים להעמיד לדין בגין עבירת הג'נוסייד ( כולל ג'נוסייד תרבותי ) את מי שנחשב בין האחראים הראשיים ל"פתרון הסופי" נגד העם היהודי . בספר זה נחזור למסמכי המשפט ונשאל את עצמנו : האם מדינת ישראל קיבלה על עצמה את האתגר לחשוף את משמעותו של פשע הג'נוסייד כפשע אשר המתקפה על הזהות והתרבות עומדת במרכזו ? האם מדינת הלאום של העם היהודי הצליחה להציג בפני הציבור בישראל ובעולם את שני הממדים של פשע הג'נוסייד, מכוון של רכוש תרבותי במהלך הסכסוך המזוין במאלי בשנת 2012 . ההרס היה של עשרה מאוזולאומים שהוכרו כמבני דת ומבנים היסטוריים ( תשעה מתוכם הוכרזו בידי אונסק״ו כאתרים לשימור ) . 7 החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, התש"י - 1950 , ס"ח 57 . 8 “הפשע נגד העם היהודי" נוסח בהתאם להגדרת הג'נוסייד, אך בניגוד להגדרה האוניברסלית באמנה, המחוקק הישראלי החיל את הפשע רטרואקטיבית רק על “העם היהודי" והרחיב את תחולתו גם על ההיבטים התרבותיים .
|
|
|