|
|
Page:11
11 ארנדט . במקום זאת אני מציעה להחזיר למרכז הדיון קולות מן המשפט אשר נשכחו ונדחקו לשוליים . בעקבותיו של רפאל למקין, מי שנחשב לאבי אמנת הג'נוסייד, הם הציגו חזון אלטרנטיבי למשפט — חזון שהעמיד במרכזו את פשע הג'נוסייד לא רק על היבטיו הפיזיים אלא גם על היבטיו התרבותיים ( מתקפה על התרבות והזהות של הקבוצה ) — וניסחו את תפקידם של המדינה והמשפט הפלילי ביחס אליו . בתפיסה המקובלת רצח עם הוא ביטוי נרדף לרצח המוני . ואולם רצח עם, בניגוד לרצח של יחידים מבני הקבוצה, אפילו יהיו רבים מאוד, מכוון בראש ובראשונה להרוס את זהות הקבוצה . ג'נוסייד אינו רק או בעיקר רצח המוני של אנשים, אלא פשע שעניינו מחיקה של חיים קהילתיים שלמים . כדי להשמיד קבוצה יש צורך להרוס עד היסוד גם את זהותה — השפה, הספרים, חפצי הפולחן והדת — כלומר למחוק את שמה מעל פני האדמה . לכן הג'נוסייד במהותו, הניסיון להשמיד קבוצה עד היסוד, מכוון בראש ובראשונה נגד התרבות והזהות של הקבוצה . הג'נוסייד התרבותי, כפי שאפרט בפרק הראשון, עמד בליבת האיסור על ג'נוסייד כפי שהבין אותו המשפטן היהודי הפולני רפאל למקין, מי שטבע את המושג ונאבק מאבק הרואי לשכנע את אומות העולם להפכו לחוק בינלאומי . גישתו באה לידי ביטוי בטיוטה של ועדת המשנה של האו"ם לניסוח אמנת הג'נוסייד, שקבעה כי ג'נוסייד תרבותי משמעותו פעולה מכוונת "להרוס שפה, דת או תרבות של קבוצת לאום, גזע או דת, על בסיס שייכות גזעית או על בסיס של אמונה דתית", וכי הוא יכול לבוא לידי ביטוי, בין השאר, באיסור על שימוש בשפה של הקבוצה בחיי היומיום או במוסדות חינוך, באיסור על הפצת פרסומים בלשון הקבוצה ובאיסור על שימוש בספריות, במוזיאונים, בבתי ספר, באתרים
|
|