|
|
Page:9
9 משותפת, מנהגים וחוקים . יחסים כאלה מגיעים לידי ביטוי במרחב כל עוד הם עצמם מהווים את המרחב שבתחומו חברי הקבוצה השונים מתייחסים איש לרעהו ומתקשרים 2 זה עם זה . בשני הציטוטים לעיל מופיעים מושגי מפתח אחדים הקשורים לרעיון של מדינת הלאום המודרנית ולקשר שלה למשפט : מדינה, אדמה, טריטוריה, חוק, שפה ועם . ארנדט נשענת על אותם האדנים שעליהם ביססה מדינת ישראל את סמכות השיפוט שלה על הנאשם, אדולף אייכמן, אבל מסדרת אותם בצורה אחרת — ולפתע המשמעות מתהפכת ; היא מעמידה אדמה וטריטוריה משני צידי המשוואה ההיסטורית . מצד אחד, העם הגרמני מסרב להכיר בגבולות טריטוריאליים ומבקש למחוק מעל פני האדמה כולה את העם היהודי . ומצד שני, ארנדט טוענת שמדינת ישראל רשאית לשפוט 3 לכאורה את הפושע הנאצי מכוחה של סמכות שיפוט טריטוריאלית . רק המעבר של העם היהודי מן הקיום האנומלי בגלות ( עם ללא מדינה ) אל הקיום הנורמלי ( ריבונות מדינית ) מאפשר את המהפך, ונותן לעם היהודי כוח להביא למשפט את מי שביקש להשמידו . ואולם ארנדט טורפת את הקלפים : הטריטוריה איננה מבוססת על קשר לאדמה כפי שחשבנו, אלא זהו מושג משפטי — כזה המעמיד 2 ארנדט, אייכמן בירושלים , עמ' 274 ( הדגשה שלי ) . 3 סמכותה של מדינה להעמיד לדין פלילי מוגבלת ברגיל לעבירות שהתבצעו בגבולותיה הטריטוריאליים ( "סמכות שיפוט טריטוריאלית" ) . ארנדט מציעה פרשנות תרבותית של מונח הטריטוריה כדי לאפשר שיפוט טרנסלאומי של פשעים שלא התבצעו על אדמתה של המדינה השופטת . להרחבה ראו ליאורה בילסקי, "בחזרה לטריטוריה : חנה ארנדט ומשפט אייכמן", בתוך חנה ארנדט : חצי מאה של פולמוס , עורכים עדית זרטל ומשה צוקרמן, תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2004 , עמ' 107 – 140 .
|
|
|