|
|
Page:13
ה ‑ 25 . "ישראל ערוכה לכל איום ותרחיש", נאם קצרות אחרי ההצדעות ולחיצות הידיים עם מפקדי טייסת נשר הזהב, 35 F‑ . ספק גדול אם ראש הממשלה הראשון היה משתכנע . החשש שמא ישראל אינה ערוכה לאיומים עתידיים ולתרחישי מתקפת פתע הדריך אותו לאורך כל ימי ישיבתו הרבים על כס ההנהגה . כשם שהיה גאה בניצחונות צה"ל בימיו כך היה אפוף דאגה מפני האפשרות של התהפכות הגלגל . דווקא בימינו, אחרי הפתעת אוקטובר 32', אפשר להבין אותה יותר . היא הייתה עילת תשומת הלב האינסופית שהקדיש לבניית כוחו של צבא היהודים . "עדיין אין לי ביטחון בקיום המדינה, כי עוד אפשר להשמיד אותנו", הסתודד עם יומנו ב ‑ ,1950 פחות משנה וחצי אחרי שצה"ל 4 הצעיר הצליח להדוף את כל צבאות ערב . במקרה, לגמרי במקרה, הייתי בשדה בוקר כשמטס חיל האוויר לכבודו של לפיד חלף בשמי רמת הנגב . נהם מנועים אדיר בקע מתוך ענני הסתיו הבוסריים, היסה לשניות אחדות קבוצת עובדים רעשנית ממרכז הארץ שקיימה טקס זיכרון ליד חלקת קברו של המנהיג שהתגורר פה לפני שרובם המכריע נולדו . גם יעלי הסלע קפאו על עומדם . ענפי עצי הפלפלונים שבלב החלקה רטטו קלות . חבל שהוא לא זכה לשמוע ולראות, חשבתי . חיל האוויר, שבן ‑ גוריון ניצב ליד ערש לידתו, היה דל להכמיר אפילו במושגי אותם ימים, אולם הספיק להטיל מורא על צבא הפלישה המצרי ואף ליירט מטוסי קרב בריטיים שחדרו בשגגה לשטחנו . טייסיו הראשונים היו יוצאי צבאות זרים, אך הם הנביטו את תהילת העוצמה האווירית של צה"ל בדורות הבאים . חניכי חניכיהם, טייסים ילידי הארץ, אוחזים עכשיו בהגאיו של המטוס החמקן המשוכלל בעולם . "ידה הארוכה של ישראל", אמר עליהם לפיד בנבטים באותו יום . בעבר, בעידן הטלוויזיוני שלו, נהג לפיד לשאול את מרואייניו מה ישראלי בעיניהם . סמוך למצבות המגודרות של דוד ופולה בן ‑ גוריון, הצטללה אצלי תשובה אפשרית לשאלת ראש הממשלה : שדה בוקר . הקיבוץ של בן ‑ גוריון, הצריף שלו, מתחם הקבר . "אחד קטנצ'יק עם חליפה" 13
|
|