|
|
Page:12
של הוויכוח המדיני ‑ ביטחוני תרם צמצום הפערים האידיאולוגיים בשאלות כלכליות . בעוד שמנהיגי הימין דגלו פומבית במדיניות "אף שעל" וקראו להתנחלות יהודית בשטחים שבשליטת ישראל, הזרמים המרכזיים בשמאל היו נכונים לפשרה טריטוריאלית על פי מתכונות שונות . באופן אירוני, את הנסיגות הגדולות ביותר וההרס הגדול ביותר של יישובים ישראליים הנהיגו שני ראשי ממשלה מהימין : בגין, שבחתימה על הסכם השלום עם מצרים הוביל לנסיגה מחצי האי סיני, ששטחו גדול משטחה של ישראל עצמה, ואריאל שרון, שהוביל לפינוי רצועת עזה ולהרס ההתיישבות היהודית בה . ואולם מבחינה עקרונית, ובמנותק ממה שעשו בפועל, בכל מערכת בחירות מאז 1967 היתה העמדה של הימין נחרצת יותר בשלילת האפשרות של חתימה על הסכמים של "שטחים תמורת שלום" מבחינה עקרונית ותקיפה יותר להלכה מבחינה ביטחונית . בשאלת עתידם של יהודה ושומרון ורמת הגולן ושל היישובים היהודיים שהוקמו באזורים אלה, ממשלות הימין לא רק דבקו בעמדה עקרונית שונה מהשמאל מבחינה ביטחונית ‑ אסטרטגית ומבחינה אידיאולוגית ‑ רגשית, אלא גם יישמו אותה . ההשקפות המנוגדות בעניין השטחים שעליהם השתלטה ישראל במלחמת ששת הימים ייצגו העדפות אסטרטגיות, אידיאולוגיות וערכיות שונות, ולהכרעות האפשריות בעניינן היתה חשיבות גורלית לעתידה של המדינה . ואולם, בעצם קיומן של השקפות מנוגדות לא היה כדי להסביר מדוע נטיות הלב של בוחרים שונים התגבשו כפי שהתגבשו, שהרי שני המחנות, הימין והשמאל, וגם מי שביניהם, הציגו נימוקים בעלי תוקף מפיהם של אישים בעלי ניסיון והשפעה . פרשנים ופוליטיקאים נטו להסביר מאז המהפך את ההעדפות של ישראלים לימין ולשמאל בהשתייכות האתנית . סברה שנהפכה למושכלת יסוד במחשבה על פוליטיקה ישראלית היא שישראלים ‑ יהודים שמוצאם מערבי ( אשכנזים ) נוטים לתמוך בגוש השמאל ובפשרה מדינית, ואילו ישראלים ‑ יהודים שמוצאם מארצות האסלאם ( מזרחים ) נוטים לתמוך בגוש הימין ולהתנגד לפשרה מדינית . הסברה הזאת חילקה את ישראל ל"ישראל הראשונה", ההגמונית ‑ אשכנזית, ול"ישראל השנייה", המזרחית ‑ פריפריאלית ; לאליטה המבקשת לשמר את ההון הסמלי והכלכלי שלה ול"עמך", המבקשים נתח שווה בשני סוגי ההון . התגלמה בה לעתים ההנחה המתנשאת כאילו אשכנזים מצביעים באופן רציונלי ואינדיבידואלי, ועל כן תומכים בפשרה מדינית, ואילו מזרחים מצביעים על בסיס 12 מלחמת היהודים
|
|