|
|
Page:14
14 מיוון לבּירקֶנאוּ בדרכו, כאבא שמספר לילדה קטנה : שהוא היה מספיק פיקח וזריז כדי להצליח ברגע האחרון, בעזרת חברים יוונים נוצרים בסלוניקי, להציל את אמא זֶ'רְמֵן ואת הוריה, סבתא אוֹרוֹוסבא יהושע פְּרַחְיָה ( הבעלים של בנק אוּניוֹן, שתרם למאמץ המלחמתי היווני 200 אלף דרכמות – סכום עצום באותם ימים ) . אבא לא הצליח להציל את הדודה שלי, לילי פְּרַחְיָה, שהיתה נשואה לדניאל אנג'ל : היא נכנעה למשפחת בעלה, שדרשה ממנה להישאר ולא לעזוב עם בעלה . יחד איתה אבדו רבים-רבים, הרבה יהודים, ברוב המקומות ביוון, אבל את המכה הקשה מכל ספגו יהודי סלוניקי : כתשעים ושבעה אחוזים מבני הקהילה המפוארת הזאת הובלו אל מותם במחנות המוות . אבא היה איש מוכשר במיוחד . נשאר אצלנו במשפחה מין ויכוח : האם הוא שלט רק בשבע שפות או ביותר . היכולת העצומה שלו לאלתֵר, ובשעת הצורך אפילו לרמות ( בעיקר כדי לשטות בגרמנים ) , בלי ספק עזרה לו במאבק היומיומי, ולבסוף גם לחמוק ברגע הנכון ( בשנייה הנכונה ) ולצאת אל דרך שתוביל אותו בסוף בחזרה לסלוניקי, עיר ריקה ממשפחה ומחברים . הרבה מן הדברים שאבא כתב הלכו לאיבוד . הספר הזה נשאר, וגם גלגוליו הם סיפור בפני עצמו . קודם כל, קשה לקבוע בוודאות באיזו שפה כתב אבא מלכתחילה את המֶמוּאָר שלו : לפעמים נראה שהשפה היוונית, עם כל יופיה ורגישותה, היא זו שבה נכתבו הדברים לראשונה, ולפעמים נדמה שהצרפתית, עם הניגון הרך והעושר הלשוני שלה, היא שהעניקה לו השראה לכתיבה . ואולי בכלל כתב במקביל את שתי הגירסאות . לאחר מותו מצאתי מחברת כתובה צרפתית שבה הוא קובע את סדר הפרקים, ומסַפֵּר בקיצור את התוכן של כל פרק, לקראת הספר שהוא עתיד לכתוב . בלי ספק אבא שלי אז כבר בישראל, כאן הוא כותב . מצאתי גם שני סֶטים של הממוּאר :
|
|