|
|
Page:11
בהמשך הגיעו שנים של קבלה ; היא מדברת מרוקאית, אני עונה בעברית ‑ שני קווים מקבילים שיודעים להיפגש לרגעים ספורים, לפני שכל אחד הולך לדרכו ‑ אני לעולם האקדמי ולחיים הפרועים שמחכים בחוץ, והיא חזרה לתוך ביתה, לתוך הדאגות והברכות, והצדיקים שמתגלגלים בתוך הברותיה . אבל נשאר שם קול קדום שהדהד כל הזמן . קול שאין לו דבר וחצי דבר עם הטלטלות הפוליטיות והחברתיות של הישראליות התוססת והמתחדשת . קול אינטימי שהלך איתי לכל מקום, כמו אותם גלמים של פרפר שטמונים באדמה 17 שנים ומתעוררים מתוך קריאה קדמונית שגדולה מהם . אותו קול החל לבצבץ במסדרונות החוג לפילוסופיה ואִתגר את כל מה שלמדתי . הוא נהפך להיות מבחן סמוי למה שלמדתי . לימים קראתי לו "מבחן אימא" . אמת המידה שהיא שתלה בי ונהפכה להיות למבחן מרכזי של הרעיונות הפילוסופיים שבהם נתקלתי במהלך השנים . הזרות הרחוקה והשותקת והקול הקדום נהפכו לקריאה של חסד . והיא לא היתה לבד, אלא חלק מדור שלם של נשים דגולות, עטופות מטפחת, נטולות הוד והדר, רצוצות ועייפות, שפתן דלה ולִבן עשיר . דור שלם שנשכח והושכח . דור שלם שלא כתב ספרים ולא יצר אמנות, לא המציא מוצרים ולא בנה בניינים . דור שיצר אנשים ונשים, שעכשיו מסתובבים בינינו, ובתוכם מתעורר אותו קול קדמון שיוצא אל העולם ומעצב אותו, בשקט ובצנעה, בכל רגע ורגע . דור של חסד ושל תיקון . קשים ומרים היו רבים מימי חייה של אימא . הרבה קושי וסבל מצאו את דרכם לעולמה, והיא יכלה להם . ממנה למדתי לא לברוח מהסבל, אלא להביס אותו . זה לא שלא היו רגעים של צחוק ושל שמחה . היו רבים כאלה . אלא שלא זה היה האקורד המרכזי של מוזיקת החיים שלנו . ואותה עמידה אמיצה מול הקושי והסבל הדהדה בי והיתה למבחן מול כל תורות חיפוש העונג ומימוש הצרכים . אני זוכר את עצמי יושב ולומד את תיאוריית הצרכים של אברהם מאסלו . אותה תורה שמדברת על הפירמידה המפורסמת שבלעדיה לא ניתן להגיע למימוש עצמי . ואני זוכר את המרצה עומד ומסביר אותה בהתלהבות גדולה, ומשהו בתוכי חש את הטעות ; הקול הקדמון של אימא אמר לי לעצור לרגע . ואמרתי למרצה שאולי זה נכון לגביו, אבל לא נכון בשום צורה לגבי אימא שלי, ושאם זה היה נכון, היא היתה קורסת מזמן, ויחד איתה היו קורסים חמשת ילדיה הקטנים . ממואר : אימא 11
|
|