|
|
Page:XII
XII תפסיקי כבר להתנצל סגנון הכתיבה שלי — אבל אני כבר לא מבזבזת ולו שנייה אחת מחיי בדאגות הנוגעות למה שאחרים חושבים עלי מפני שיש לי חלומות ושאיפות למען עצמי . אם תאמצי את הרעיון שאת יכולה לרצות דברים למען עצמך גם אם אף אחד אחר לא מבין את הסיבה שמאחוריהם, תרגישי את התחושה הכי משחררת ורבת-עוצמה שאפשר להרגיש . את רוצה להיות מורה של כיתות ג' ? נפלא ! לפתוח מספרה לכלבים שתתמחה בצביעת פודלים בוורוד ? נהדר ! את רוצה לחסוך כסף כדי לנסוע לחופשה מפוארת שבה תבקשי מכולם לקרוא לך ביאנקה אף על פי שהשם האמיתי שלך הוא פּאם ? פנטסטי ! יהיה החלום שלך אשר יהיה — הוא שלך, לא שלי . את לא צריכה להצטדק בפני אף אחד, כי כשאת לא מבקשת מאף אחד לתת לך אישור, את לא צריכה שאף אחד ייתן לך רשות . למעשה, הרגע שבו את מבינה שאת לא צריכה להצדיק את החלומות שלך בפני אף אחד אחר משום סיבה שהיא הוא הרגע שבו את באמת מתחילה להגשים את מי שנועדת להיות . והכוונה היא לא שמאותו רגע את מפנה לכולם אצבע משולשת, כאילו את בשיר של ביונסה, וגם לא שאת הופכת להיות מרירה וגסת רוח ודוחפת את המטרות שלך לאנשים אחרים בפרצוף רק כדי להוכיח משהו . הכוונה היא שמאותו רגע את מתמקדת בחלום שיש לך, את עושה את העבודה, את משקיעה את הזמן, ואת מפסיקה להרגיש אשמה על זה ! למרבה הצער, מרבית האנשים יעברו את כל חייהם בלי לחוות כלל את התחושה הזאת . נשים, במיוחד, אכזריות מאוד כלפי עצמן, ולעיתים קרובות הן משכנעות את עצמן לוותר על החלומות שלהן עוד לפני שהן מנסות בכלל להגשים אותם . זאת טרגדיה . כל כך הרבה פוטנציאל בלתי ממומש חבוי בתוך נשים שחוששות מדי לתת לעצמן הזדמנות . ברגע זה ממש לחלק מהנשים שקוראות את
|
|
|