|
|
Page:11
הלאומיות הליברלית, הבא לידי ביטוי בהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ‑ לאומית ודמוקרטית ‑ ליברלית . מאמרו של תומר פרסיקו, "משבר הליברליזם כמשבר זהות ‑ על חולשות הסדר הליברלי ועל הדרכים לחיזוקו", ממקם את החיפוש אחר זהות ומשמעות בבסיסו של משבר הליברליזם, ומבקש להציע את תפיסת שביל הזהב של הליברליזם והלאומיות . "מדינת הלאום לא רק מעניקה לנו זהות קולקטיבית, אלא גם מבטיחה את האוטונומיה שלנו" . הליברליזם הקלאסי דאג לזכויות ולחירות של היחיד וטיפח חשד בכוחה של המדינה או הקהילה . במקביל לכך, הוא ערער מסורות שנתנו משמעות ושייכות לאנשים והגביר את הניכור בין בני אדם . "מדינת הלאום, שהתפתחה לצד הסדר הליברלי, יכולה לתרום ולהשלים חלק מהחלקים החסרים בו . היא מציעה בסיס של זהות קולקטיבית עבור רבים, ומאפשרת לחברה, כקולקטיב, להתוות את דרכה . על ידי כך היא מעצימה פרטים בחברה ‑ ואת החברה כולה" . דבריו של פרסיקו נכונים לכל מדינות הלאום הליברליות והמודרניות, ובתוכן גם לציונות, התנועה הלאומית היהודית המודרנית, השואפת ליצירת חברת מופת, שבה חירותו וייחודיותו של הפרט והשייכות והמחויבות לקהילה ולמדינה תואמות ומשלימות זו את זו . מאמרה של תהלה פרידמן, "זהות ציונית, יהודית ודמוקרטית כבסיס הכרחי לברית של מתונים ולחתירה לטוב משותף", מציג ומבקר את תפיסת "הטוב המשותף" ו"ברית המתונים", המבקשת למצוא את הדרך לשיתוף פעולה ולכבוד הדדי בחברה הישראלית המקוטבת . לטענתה של פרידמן, "הטוב המשותף וברית המתונים הם, לאמונתי, סיפורים תוספתיים . הם נועדו לאפשר חיים משותפים בחברה מרובת זהויות . הם לא נועדו להחליף את הסיפור הלאומי היהודי, כלומר הסיפור הציוני הבסיסי, אלא להוסיף לו נדבך אזרחי . נדבך שמאפשר שותפות עם מי שאינו שותף לציונות היהודית ‑ דמוקרטית" . הסיפור הציוני הבסיסי הוא הקמתה של מדינה יהודית ודמוקרטית ולא מדינה שכל תכליתה קידום השקפותיהם של רוב האזרחים לקראת הסכמה על הטוב המשותף . המאמרים של ליאור טל שדה וחיים מאיר נריה עוסקים בעקרונות הקדמה 11
|
|