|
|
Page:12
ומה הם לא סיפרו . אחת המסקנות העיקריות שעולה מפרקי הספר השונים היא עד כמה מועט ומוגבל היה המידע שהיה להיסטוריוגרפים המקראיים על העבר הרחוק, אבל גם על זה הקרוב, ועד כמה הם היו תלויים בפרשנות, בהבנה ובשיבוץ של המקורות המועטים שהיו להם בתוך התיאור שכתבו . מה שהמחברים המקראיים בחרו לכלול בחיבור ההיסטוריוגרפי שלהם ומה שהם בחרו שלא לכלול בו נבע מהמטרות הרעיוניות שלהם . לכן, השלב הבא בכל אחד מפרקי הספר הוא הניסיון להבין מה עומד מאחורי התיאור, מה היו מטרותיהם של המחברים, מה היה המסר מאחורי מה שסופר ומה שלא סופר ולמה . בהמשך, נשאלת השאלה איך קרא את הדברים קהל היעד שאליו נועדו התיאורים ההיסטוריוגרפיים הללו בזמן שהם נכתבו, ואיך הבינו הקוראים את המסרים שנטמנו בהם - הן בסיפור שסופר הן בסיפור שלא סופר . המסקנה היא שעיקרו של התיאור ההיסטורי איננו מה שהתרחש בעבר . הוא נכתב לבני הדור של המחברים, בשלהי הבית הראשון, כדי להשתמש באירועים ההיסטוריים הידועים במטרה להסביר את ההווה ובמטרה להראות את הדרך : כיצד צריך העם להתנהג לאור ההיסטוריה כדי לזכות לעתיד טוב . כל אחד מפרקי הספר עומד כנושא בפני עצמו, אבל המסר העיקרי בכל הפרקים השונים הוא שההיסטוריוגרפיה המקראית נועדה להסביר את ההיסטוריה והיא אינה ספרות היסטורית, שנועדה לתאר את מה שהיה . היא לא נכתבה כדי לספר מה היתה ההיסטוריה של יהודה ( או של ישראל ויהודה ) אלא כדי להסביר את ההשתלשלות ההיסטורית ואת המצב והסיבה לכך שיהודה וירושלים נמצאות במקום שבו הן נמצאות באותו פרק זמן מוגדר שבו נכתבו הדברים . כך צריך לקרוא אותה, וכך צריך להבין אותה . נוסח ראשון של כל אחד מפרקי הספר הזה הוקלט כהסכת בערוץ הפודקאסטים של אוניברסיטת תל אביב . תחילה בעברית ומאוחר יותר גם באנגלית . חובה נעימה היא עבורי להודות לתומר ולמר, דובר האוניברסיטה וראש מערך קשרי העיתונות, ולצוות הדוברות של האוניברסיטה, שסייעו, דחפו, צילמו, הקליטו ושידרו את שלושים וארבעת הפרקים של ההסכת - בעברית ובאנגלית . 12 עודד ליפשיץ
|
|
|