|
|
Page:14
14 חיוניות יומיומית היא התוודתה . "כל מה שאני עושה זה לדבר על הדברים הרעים בחיים שלי . אני יושבת בקליניקה שלך ומתלוננת במשך 45 דקות רצופות . אפילו אם היה לי יום מוצלח, כשאני באה הנה אני מתחילה לחשוב על כל הדברים השליליים . הספיק לי . " ואכן הספיק לה . זה היה המפגש האחרון שלנו . זו גם היתה נקודת מפנה בחיי . כאב לי לשמוע את דבריה של קלייר, אבל היא אמרה דברי טעם . האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה מגדירה את הפסיכיאטריה כ"ענף ברפואה שמתמקד באבחון, בטיפול ובמניעה של הפרעות נפשיות, רגשיות והתנהגותיות" . הדגש הוא על מחלות . אין שום התייחסות למה שניתן לעשות כדי להגביר את הרווחה האישית של אנשים שחיים עם מחלת נפש, או של אלה שהם "בסדר" אבל לא משגשגים . הוכשרתי להתמקד במה שלא בסדר בחייהם של המטופלים שלי ולהתנהל כרופאה לפי הספר, עד כדי כך שהמאמצים שלי רק החמירו את הרגשתה של קלייר . מה שקרה עם קלייר גרם לי לחשוב שוב על המשמעות של עבודתי כפסיכיאטרית . התחיל להתחוור לי ש"התרת" בעיות אינה קשורה תמיד לתחושה של חוזק נפשי אצל המטופל . גם אם בעיה כמו דיכאון טופלה בהצלחה, לא משתמע מכך בהכרח שהאדם שקיבל את הטיפול חי חיים מלאים תוך מעורבות בעולם . רכשתי מיומנות רבה בשיכוך סבל, אך ידעתי מעט מאוד על הגורמים שמקדמים רווחה אישית או מאפשרים לעבור יום מוצלח . היה לי עוד הרבה מה ללמוד על הדברים שמהם נבנית בריאות נפשית אמיתית . בגיל 40 , עם בעל ושני ילדים קטנים, חזרתי אל ספסל הלימודים . ההפרה של שגרת החיים המשפחתית היתה מערערת ומפחידה . . . ועם זאת גם מרחיבת אופקים . באוניברסיטה של פנסילבניה מתקיימת תוכנית ייחודית בשם "פסיכולוגיה חיובית יישומית", בראשותו של מרטין סליגמן, המייסד החלוצי של תחום הפסיכולוגיה החיובית
|
|
|