|
|
Page:14
41׀ קתי מילקמן 7 לאגאסי נודע על כך זה עשר שנים זרק אותו מכל המדרגות ; 8 הוא התחיל לומר לסובבים מידיעה בעיתון "יו-אס-איי טודיי" . אותו שהוא שונא טניס . אגאסי היה זקוק לשינוי . 9 בפורטו ומשום כך הוא מצא את עצמו אוכל ארוחת ערב סרבו, מסעדה שאהב ליד מיאמי, יחד עם ברד גילברט, שחקן טניס אחר . הגישה של גילברט לטניס היתה הפוכה לחלוטין מזו של אגאסי : הוא היה קפדן, שיטתי ולא-אלגנטי . לא היה לו כישרון מלידה לטניס שבו התברך אגאסי . אבל גילברט, שהיה 10 היה מדורג במשך שנים בין 20 השחקנים המובילים אז בן 32 , 11 להפתעתם הרבה בעולם, ואפילו הגיע למקום הרביעי ב- 1990 , של חובבי הטניס . חודשים מעטים לפני הארוחה עם אגאסי, גולל גילברט את גישתו החריגה למשחק הטניס בספרו "לנצח 12 מלוכלך" ( Winning Ugly ) , שהפך מיד לרב מכר . הספר היה הסיבה לארוחת הערב . המנהל האישי של אגאסי 13 והאיץ בלקוח שלו לדבר עם גילברט כדי לנסות קרא אותו לצאת מהמשבר . אגאסי היה זקוק למאמן חדש, והמנג'ר שלו שיער כי גילברט — שהיה מבוגר מספיק כדי לשקול לפרוש ממשחק מקצועני — עשוי להיות האדם שיביא לתפנית בקריירה של אגאסי . אגאסי הסכים לפגישה איתו, אבל כפי שכתב באוטוביוגרפיה המבריקה שלו משנת 2009 , "פתוח" ( Open ) , הוא היה ספקן לגבי תוצאותיה . גילברט היה ידוע במוזרויות שלו, הן במגרש והן מחוצה לו, ולאורך ארוחת הערב התרבו ספקותיו של אגאסי . ראשית, גילברט סירב לשבת בחוץ, מול הים ( בטענה שהוא מפחד מיתושים ) . בהמשך, כשגילה שהבירה שהוא אוהב לא נמצאת בתפריט, הוא מיהר לדוכן סמוך כדי לקנות שישייה, והתעקש שיכניסו את הבירות למקפיא של המסעדה . זמן-מה נדרש עד שמשתתפי הארוחה מצאו את מקומם
|
|