|
|
Page:14
טיפלתי בעזרת טכנולוגיית האינטרנט, והמקום לכתיבה הפך לחלום רחוק . הגעגועים למקום אחר הלמו בי . לכתיבה לא היה במה להיאחז והנפש הכותבת התפרקה . מתוך האפלה של חוסר הברירה התעורר בי הרעיון להציג בפני הקוראים לא רק את תוצרי הכתיבה הרשמית אלא גם את הרקע הפיזי והנפשי לכתיבתם, את תיאור המקומות שבהם שהיתי בזמן הכתיבה, את החוויות שהוטבעו, אם בצורה סמויה ואם בצורה גלויה בתוצרים אלה . והנה אני עוברת מזריעה וקציר לאסיף . אוספת את רישומי המקומות ונוכחת לדעת שאין גבול ברור בין מקום פיזי, מקום של טבע וגוף, לבין מקום נפשי, נשמתי, ממנו נובעת הכתיבה . אני בת המקום הזה, וכדי לכתוב שירה או מחשבה ומחקר נזקקתי להתחבר אליו, לטבע, אבל כפי שהוא משתקף בנפש וברוח . לכל מקום כזה הייתי מגיעה עם תיק, צידנית של אוכל ל‑‑ 3 ‑ 4 ימים ומחשב . נהגתי לנתק את אמצעי התקשורת, כולל המכונית והאינטרנט . לכתוב, לחשוב, ללכת ולנשום את המקום . התנהלתי בקצב אחר, איטי יותר ובו בזמן ערני יותר . המגבלות שהטלתי על עצמי מבחירה אפשרו חוויה של חרויות קטנות שעוררו את הרוח . לא רק חופש מהשגרה ומהעולם אלא גם מהעצמי המוכר והתניותיו, אופן אחר של נוכחות, חיוניות ושייכות ופחות ניכור . הכתיבה הייתה כפולה . "כתיבה יוצרת" של שירים ותיאוריה פסיכואנליטית, רוחנית ופילוסופית, שיועדה לצאת לאור כספר מחד גיסא, וכתיבה חווייתית המתייחסת למקום וליחס שלי אליו מאידך גיסא . כל ספריי ( עד כה שבעה ספרי שירה, חמישה ספרי תיאוריה וספר ביוגרפיה אחד ) נכתבו בדרך זו, ואם יהיו נוספים, כך ייכתבו . זוהי מעין כתיבה יוצרת וכתיבה אוצרת, בהיותה אוצרת את החוויות של השהייה באותם מקומות שבהם נכתבו היצירות . בזמן כתיבת ספר זה אני מתקרבת לסיום העשור השביעי של חיי . הייתכן שספר זה יהיה ספרי האחרון ? הספר המסכם ? ואם כן, מהי צוואתי לעולם ? האם יש בי דעת שראוי להוריש אותה ? רות גולן 14
|
|